יוצאים נגד התורה - בשם התורה / טור דעה

הגר"מ מאזוז עם מרן הגר"ע יוסף (צילום: ארכיון כיכר השבת)

הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים, הודיע במוצ"ש שעבר, לתדהמת תלמידיו ושומעי לקחו, על הפסקת שיעורו שנמסר מזה 13 שנה ברציפות מידי מוצאי שבת, ואף שודר בשנים האחרונות בתחנת הרדיו "קול ברמה".

הדבר קיבל פרסום רב לאחר שלטענת מקורבים לרב מאזוז, הסיבה בגינה הוא מבקש להפסיק את שיעורו, היא ש"בריונים", כלשונם, החלו להתנכל לרב מאחר ששיעורו מועבר ברדיו החרדי 'קול ברמה' - דבר שהיה לטענתם לצנינים בידי גורמים המקורבים להנהגה בש"ס שאינה נוהגת להתראיין לרדיו.

הטענה תמוהה לגמרי, היות ואין שום טעם להתחיל עכשיו להתנכל לרב מאזוז, בעוד שבעבר בזמן הבחירות והתמודדות מפלגת יחד, לא התנכלו לו אותם 'בריונים'. אין זאת אלא שאותם גורמים נגועי אינטרס פוליטי, המתיימרים להיות מקורביו, תופסים על הרב מאזוז טרמפ פוליטי ויחסי ציבור, מוחים כביכול על כבודו, בזמן שהם פושעים בעצמם בביזוי תלמיד חכם. כמנהג סוחרי הדת.

הגורם, מסתבר, הרבה פחות יומרני. פשוט מאוד, בשנים האחרונות שיעורו של הרב המשודר ב'קול ברמה' זוכה להד רב, וישיבת 'כסא רחמים' מפיצה עלונים המסכמים את שיעורי תורתו. דבר זה הביא לחשיפה גדולה בארץ ובעולם, ויותר מדי אנשים החלו לפנות אל הרב ברמה אישית עם כל מיני שאלות, בירורים והצקות, דבר הטורד את מנוחתו. רב אינו אמור להצדיק את דרכו בעיני אף אחד, כאלו הם דעותיו ואין לו זמן או עניין להידרש אל הצקות והטרדות, טענות ומענות, המרחיקות אותו מדף הגמרא. לפיכך החליט הרב לבצע את הצעד הנראה לו לנכון, וזו הסיבה האמיתית והפשוטה להודעתו ה"דרמטית".

כל זה לא מנע ממקורביו ו"יודעי דבר", להפיץ את דבר שמועת האיומים והבריונים, כביכול שלוחי ש"ס, לעורר שד מחלוקת בין עדתי ומפלגתי, ולגרום מריבות ופירוד נוסף בקרב הציבור החרדי - מנהג פוליטי חרדי מקובל, הגורם להמשך השתלחויות והתבטאויות נגד גדולים בישראל ובמקרה זה נגד הרב מאזוז, כשאין בין הטענות לבין המציאות כל קשר, מלבד הרצון של זרועות פוליטיות למנף את כוחם הפוליטי תוך ניצול מעמד אותו הרב, קהלו העצום והפוטנציאל הפוליטי.

אחת הטענות הקשות המוטחות כלפיו, היא שהרב מנסה ח"ו לעקור את מורשת מרן ולהשכיח את תורתו. אין זה סוד, כי בהיות הרב עובדיה בחיים, שררו אהבה וחיבה בינו לבין הרב מאזוז, בהכרה הדדית של כל אחד בגדלותו התורנית של השני. הגם שלעיתים דעותיהם ההלכתיות לא נשקו, זה לא מנע מקשר ידידות איתן. מתוך כבוד למרן, רק לאחר פטירתו החל לפרסם את פסיקותיו, כדי שלא להורות הלכה בפני רבו שהיה מנהיג העדה. לא היה ולא התקיים שום מאבק אישי בין הרבנים עצמם, כשהרב מאזוז מדגיש את גדלותו של מרן ופסיקותיו בכל זמן. הכיצד תומכיו ותומכי מרן מריצים מחלוקת בשמם של אותם גדולים? איך זה שהציבור שלנו מוכן לרמוס גדולים ת"ח בשם הפוליטיקה? אין פה אלא אפיקורסות וכפירה נלוזה ביותר.

מצער לומר, אבל נאמני המגזר החרדי מורגלים בניצול ציני של כבוד הרבנים, למדוד אותם במה תועלתם ולעבור על כל לאו בתורה באם אותו רב אינו צועד בד בבד עם האג'נדה שלהם. בציבור החרדי לא קיימת יותר אותה רגישות של קוצו של יו"ד לכבוד האדם, כבוד היהודי. אנו מסונוורים בדעות שקר, ערב רב, חזירים עם שטריימלים עד שידינו קלה על ההדק, להחריב את חייו של כל מי שלא נראה לנו טוב ברקע חיינו.

הנה, בקרב הרבנות הציונית-דתית קיימים גדולי ישראל, העוסקים בתורה, מאמינים בכל יסודות האמונה אך עם דגשים שונים במחשבת היהדות וההשקפה מאשר הרבנים במגזר החרדי. מילא שחרדי לא יסכים עם פסיקותיו, אך בעוד כל חרדי ממוצע שעבר איזה מבחן כבר זכאי לתואר רב או מהר"ר הגאון, רבנים גאונים מהציונות הדתית בכלל לא זכאים לתואר רב, בקושי יהודים הם. אי אפשר להתעלם מתהומות הזלזול הגלוי בקרבנו כלפיהם, כשמצד המנהיגות אין הסתייגות. לשפל כזה הגענו - שלא מעניין אותנו האדם, היהודי, האישיות, ההלכה, אלא מאיזה כוח פוליטי הוא מגיע.

מחשובי היסודות בלימוד התורה אלו המחלוקות בדברי ההלכה, ולמי שמבין שהתורה נרכשת ביראת שמיים אזי ברורה לו החובה ההכרחית לכבד את דעת החולקים השונה. אדרבא, מכיוון שהבסיס הוא גילוי הרצון האלוקי האמיתי, ולא ח"ו תחרות ולשם כבוד, תלמידי חכמים באמת תמיד יכבדו וינסו לחדד ולהבין לעומק את הצד שממול. אך כשהבסיס רקוב, וישנו רב המאיים על תוצאות הקלפי, אזי בשם הפוליטיקה דמו הותר.

לימוד ושימוש בתורה בדרגה אפסית, זאת שמבוססת על אגו, כבוד מזוייף, מלחמות לשם שמים כביכול, בעד רב כזה או אחר או בשם ישיבה כזאת או אחרת, מביאים חד משמעית לחורבן ואבדון. אף רב לא צריך גיבוי, ראש ישיבה לא זקוק לכבוד ולא זקוק להכרה. אלו הם בני בליעל, חרדים המחופשים לקנאים לדבר ה', שהם למעשה פרחחים משועממים המחפשים פורקן לאנרגיה עודפת ולשם כך רוכבים על אותם רבנים. יוצאים נגד התורה - בשם התורה. ישיבה על טהרת הקודש מתמקדת בלימוד תורה, אין לה פנאי לשטויות. חילוקי דעות, נועדו להפריה מחשבתית הדדית, בירור דעת עליון ברמה הגבוהה ביותר.

מסתבר ששכחנו, כחברה, מהי מהות התורה ומיהו תלמיד חכם, בזמן שמידת הזלזול בזולת נמצאת בתקופת שיא. אוי לתלמיד חכם שצריך לבזות את חברו בכדי לאמת את ערכו, אוי לתלמיד חכם שכבודו מבוסס על כך שחברו נחות ממנו, אוי לאדם שסובר שיש לו זכות לבזות את האחר בשל חילוקי דעות.

אריאלה פישר פעילה חברתית וחברת עמותת 'נבחרות'