התובנות של אבי בנטוב מביקור בניו יורק

אבי בנטוב (צילום: כיכר השבת)

אני לא טוב בפרידות, אבל אני אוהב את שדה התעופה, שם הפרידות יותר נוחות, יש להם קלאס אחר, לשם אני תמיד נוסע להביא אנשים שאני אוהב, שם אני גם תמיד מחכה באולם הנכנסים, לאמא שלי שתאריך ימים, כשהיא חוזרת מניו יורק מביקור אצל חצי מהמשפחה שלי שגרים שם, בגלות.

בסך הכל אנחנו חמישה ילדים, שלושה בברוקלין רבתי, והשאר בארץ, הפעם לשם שינוי הייתי אני בין הנוסעים לארצות הברית, אח שלי, עשה בר מצווה לבנו, הגדול מבין שני בניו. נסענו משלחת מארץ ישראל לארצות הברית, לברוקלין.

רוב הישראלים שנמצאים בברוקלין, הגיעו לא מאהבת מרדכי, אלא יותר מסיבה כלשהיא, בדרך כלל סיבות אלו לא מהנחמדות שבחיים, גם הוא, אחי, אבי הבן, הגיע לשם, לגלות, ראשיתו לא הייתה קלה, אבל כיום הוא אחד מאושיות ברוקלין, הקים בית תבשיל מדהים שמאכיל בשבת כמאתיים וחמישים איש, הוא עצמו לפרנסתו בעל מפעל ליצור סלטים וגבינות, אמריקה נותנת הזדמנות לכל מי שמוכן לעבוד.

הוא תמיד זמין לכל דבר שבקדושה וחסד, ליבו פתוח לרווחה, בכללי, מידת הנתינה גדולה מאוד אצל היהודים האמריקאים, הם גרים בבתים גדולים משלנו, כך שיכולת האירוח שלהם כפולה משלנו, תרומתם לשנוררי ארץ ישראל בדולר שהוא כפי ארבע מהשקל, כך שתמיד תראה בכל שטיבל, שנורר מצוי, שהמשוכללים שבהם מצוידים במכשירי סליקה.

השמחה במעונו, שלמה יותר כשכולנו איתו, גדיים נעשים תיישים, אני זוכר את נער הבר מצווה כשנולד, הזמן אצל האחרים רץ יותר מהר, ה-13 שנה שלו מהר מה-13 שנה של ילדי, כי עם שלך אתה מתמודד עם בעיות הגידול, אצל של האחר, של אחי, אני נפגש בשמחות, בברית, ועכשיו בבר מצווה, הילד הזה, קרוי על שם אבא שלי זצ"ל, הוא הנכד בראשון שנקרא על שמו, מאז הפטירה, כך שמרגש היה לשמוע שאומרים בעליה לתורה בשבת חתן, יעמוד אברהם בן אשר....ואני מסתכל ימינה ושמאלה, כולם פה, ורק הוא שכל כך רצה לראות בנחת ילדיו/נכדיו איננו.

בר מצווה של אמריקאים שונה משלנו הישראלים, הליברליות שלהם פתוחה משלנו בישראל, שם אתה או יהודי או גוי, כאן בישראל כולנו יהודים, רק השאלה איזה סוג, לאיזה זרם אנחנו משתייכים, חצר, קהילה.

למרות שהאמריקאים מאוד קהילתיים, בית הכנסת שם הוא סוג של מרכז קהילה, שם בניו יורק אפשר לראות אברך משי שיושב בבורגר ראנ'ץ ומשנן עם בנו את הגמרא שלמדו באותו היום בישיבה, כך גם הבר מצווה שלהם שונה משלנו, שלהם יותר גשמית משלנו, יש שם יותר נוכחות, אצלנו תלמידי הכיתה של נער הבר מצווה נותנים את הטון, בשירה, ובריקודים, אצלם תכונת הנתינה בולטת גם באופן הקולינרי.

תמיד שאני חוזר מניו יורק יש לי כל מיני הגיגים ומחשבות, על ההבדלים בינינו לבינם, יש לי כל מיני תובנות שחלקם חכמים יותר, אבל בכולם אני משולב משפחתי.

לא תמיד אני הכי אובייקטיבי, כי תמיד שאני מגיע לניו יורק, אני מגיע תחת טייטל, של נופש, טיול, שימחה, אף פעם לא כאזרח מן השורה, אבל מה שבטוח, מה שרואים מכאן, לא רואים משם. להם יש את היתרונות שלהם, ולנו יש את המעלות שלנו.