אנשי הפלג הירושלמי מעוררים סערה בהתנהגות ברברית, חסרת רסן ואלימה כלפי יהודים תמימים. המיינסטרים הליטאי והתקשורת החרדית מתמוגגים מנחת על ההזדמנות להשתלח בפלג, בעוד אין הם שונים מהפלג הירושלמי במאומה מבחינת קיצוניות השקפתית רק שהם בחרו שיטת פעולה מתונה יותר. המלחמה פה אינה על הגיוס, שני הצדדים מסכימים בהשקפה נגד הגיוס אולם לא מסכימים על אופן הפעולה, ברור כמובן שאין הצדקה לאלימות קיצונית, ובוודאי להלבנת הפנים של גדולי ישראל. דווקא הפילוג הנוראי במגזר מחליש ומפרק את כוחם ומגדיל דווקא את סיכויי גיוסם.
איך קורה לנו כחברה עם אחוזי גדילה טבעיים שנותרנו שנה אחרי שנה עם אותה כמות מנדטים עלובה? כמגזר אנו פועלים לפי הוראת הרבנים, גם בעניין הבחירות כוחנו הפוטנציאלי הוא עצום. אך רבים במגזר רואים התנהגות מבישה כלפי רבנים, מחלוקות איומות אשר גרמו גם לאלימות חמורה עד כמעט פגיעה בנפש, מבוגרים וצעירים רואים את המצב, נגעלים. ובהרבה מאוד מקרים פשוט נשארים בבית או הולכים לבחור במפלגה לא חרדית.
המבנה החברתי של המגזר דומה לחברות פרימיטיביות ביותר שבהם מוצאים ניגוד חד של ה"אני" מול האחר, כאשר האני הוא היחיד האפשרי, וכל תודעה אחרת אינה באה בחשבון, עד חוסר זכות קיום, אם זה שבט אחר, עם אחר, גזע אחר. תראו את הקניבלים באפריקה שהאחר אין לו זכות לחיים. די בהגדרת השונה כאחר כדי לבטל את מהותו כליל ולא לייחס לו זכות קיום או זכויות בכלל. די שפלג קטן בחר ברב אחר כדי להתיר את דמו להלחם בו, לתקוף אותו, במלחמות באמצעי התקשורת שלו ובכל התכסיסים הכי מלוכלכים. זכותה של כל קבוצה להכתיר לעצמה דמות רבנית כראות עיניו. התנגדות לזכות להוות תודעה שונה הולידה מלחמה חריפה ורצון עז יותר של הקבוצה הפלג הירושלמי לבנות אידיאלוגיה והשקפה חרדית יותר, קיצונית יותר, גם אם אין כל הצדקה הלכתית ממשית לקיצוניות.
ההבדל בין אלו לחברות מתוקנות ומצליחות יותר, הן בהכרה בהדדיות היחסים שבין הקבוצות, בפרט שקבוצות אחרות מציבות טענת נגד. להכיר בזכויות הפרטים במגזר ובינינו לבין האוכלוסייה הכללית. בכל ממשלה וממשלה קמים אנשים הפועלים על פי הצדק והשוויון כראות עיניהם ופועלים לשוויון בנטל והשתתפות בשוק העבודה. אין זה אומר שהם רעים, אחרי הכל הממשלה הציונית דואגת לביטחוננו, מאפשרת קיום חיים יהודיים מהודרים, וכן מציבה פה סוג של מסגרת כך שלא שוררת פה אנרכיה. אנשים אלו בממשלה רבים הם, הם יהודים בעצמם ובהכרות איתם תגלו שרבים מהם שומרים מסורת בדרך זו או אחרת. הם לא הולכים להעלם מכאן פתאום, ולכן שיטת הפעולה איתם צריכה להיות בהתאם, בהדדיות, בחכמה וגם בכבוד.
אין שום בעיה בשימור קהילות, וישנו תהליך הצהרת תורתו אומנתו, אבל על מנת לשמור על הסדר הטוב יש צורך קטנטן של התייצבות, מחיר קטן לשימור דבר ענק. לשמור על החוק זה הכרחי. תארו לכם שחילונים יתחילו להתפרע ולאיים עלינו כל פעם שאנחנו עושים משהו שלא נראה להם?
המצב בממשלה לא צריך לאיים עלינו. אנחנו רק צריכים לדאוג לנציגים שלנו. המצב המפחיד הוא הבריונות כלפי כל מי ששונה ממך עד כדי השתלחות ברבנים. זאת כפירה נוראית בשפע האינסופי האלוקי כשאנו עוברים על איסורי תורה נוראיים כדי להלחם בבשר ודם עבור מקורות כח ושררה. מי שפועל בדרך התורה, יראה שפע ולא יחסר דבר.
מה שעצוב בכל הסיפור הם בחורינו הטובים ההולכים כסהרוריים, מתבזים בפני עוברים ושבים בתנוחות וסיטואציות משפילות, מצולמים ומפורסמים כשהם בטוחים שהם נלחמים מלחמת ה'. רבים מהם בעצמם כלל לא מודעים מה רוצים מהם, הם שבויים במסגרת שמגבילה את חשיפתם לסביבה, מופעלים מתוך תחושת שייכות וגאוות יחידה כאשר הם ממלאים פקודות ונתונים לאיומים והפחדות באם ירצו לסטות. הם תחת מרותם של אי אלו עסקנים וחיים בתלות מוחלטת מבחינה חברתית וזהותית. אין הם אלא זקוקים לרחמי שמים מרובים.
אומנם המכסות לעידודם וגיוסם של החרדים עולות, אך גם מספרם הטבעי הולך וגדל וטבעי שיהיה גידול. רובם של המתגייסים מעוניינים בכך, לוקחים על עצמם אחריות רוחנית וגם לאומית ומשלבים בין הגנה לקיום תורה ומצוות. בישיבות המעוניינות לשמר את בחוריהם מוצאים את כל הפתרונות דרך הפוליטיקאים החרדים. המהומות הנוכחיות היא גם פרובוקציה של המיינסטרים החרדי שמעוניינת להראות מי פה בעל הבית אבל המלחמה הזאת רק תחליש אותם ואת כח השפעתם במדינת ישראל.
אריאלה פישר היא פעילה חברתית.
הצגת כל התגובות