גם גדולי האצנים מג'מייקה שקטפו בקלילות את המקומות הראשונים במרתון הירושלמי, לא יכלו לחלום על גמישות מחשבתית כמו זו שגילו המפגינים מהפלג הירושלמי שהבטיחו שיבעירו את הגולה כמדורת האש, ובסופו של יום הסתפקו בגחלים קטנים בשולי שכונות היוקרה הירושלמיות.
ביום חמישי בלילה זה נראה היה כמו שידוך סגור. החרבת המרתון הירושלמי, ה'בייבי' האהוב על ראש העיר ברקת, על ידי מחאות זעם על מעצר בחור הישיבה היו משרתות את שני המחותנים העיקריים - כך שהיה צריך לא מעט לחפור בכדי להבין איך העסקה המושלמת לא יצאה לפועל בסופו של דבר.
מצד החתן, עמד ראש העיר ה"ה ניר ברקת, שזקוק להפגנת מנהיגות קשוחה כאוויר לנשימה לקראת התמודדותו העתידית בזירה הארצית. אם אנשי הפלג היו עושים את מה שהיה מצופה מהם ועוצרים את המרתון, הוא היה מפטר את סגנו, חיים אפשטיין, איש 'בני תורה', וקונה את עולמו בציבור החילוני כאיש ציבור היחיד שנלחם בקשיחות במי שמשתק את כבישי הארץ מפקידה לפקידה, בלי שאיש יכול לגבות מהם תג מחיר.
עבור אנשי הפלג הירושלמי, מדובר היה בעסקה לא פחות מוצלחת: עוד פחות משנתיים יש בחירות לעירייה, וצריך לזעזע איך שהוא את הבוחרים. מלשבת בקואליציה קדנציה שלמה ולהנות מכל התופינים העירוניים - לא מביאים מנדטים. איפה הזעזוע מחילולי השבת, איפה פריצת חומות הדת, איפה הגזירות הנוראיות שגזרו המפלגות החרדיות האחרות שמחייבות ריצה עצמאית של תנועה שאכפת לה באמת מקודשי ישראל?
הדד-ליין לעזיבת הקואליציה ופתיחת קמפיין נגטיבי נגד העירייה וחבריה החרדיים הולך ואוזל. אם יעברו עוד כמה חודשים כשסיעת בני תורה עודה רובצת בקואליציה, משהו עלול לחשוד שעזיבת הקואליציה נעשית רח"ל משיקולים פוליטיים, ולכן החרבת המרתון על רקע גזירת הגיוס ופיטורין מתוקשרים נראתה כעסקה לא רעה בכלל. המשכורת של סגן ראש העיר והמודעות שמקבל הביטאון המפלגתי מהעירייה, הם מחירים סבירים ששווה להקריב אותם בשביל הרעיון הגדול שאיש אמנם לא יודע מהו, אבל הוא כנראה קיים איפה שהוא במוחותיהם של האנשים שטורחים להיעצר כל שני וחמישי בצומת אחרת ברחבי הארץ.
צחוק הגורל הוא שהירושה שאמור היה סגן ראש העיר חיים אפשטיין להותיר אחרי פיטוריו, הייתה עוברת ככל הנראה ליהודי ממנו הוא מנע את ראשות העיר, ה"ה משה ליאון. החוק קובע שניתן למנות סגן ראש עיר בשכר רק עד מחצית הקדנציה. מכיוון שמחצית הקדנציה חלפה לפני מספר חודשים, הדבר היחיד שהיה נותר לפליטה מפעילותו הנמרצת של אפשטיין הוא התואר. הנציגים החרדיים הם אנשים פרקטיים שצריכים להביא פרנסה הביתה בסוף החודש. עם תארים לא קונים במכולת. משה ליאון, לעומת זאת, לא מתמודד עם מצוקות קיומיות של פרנסה. גם אחרי שמכר את חלקו במשרד רואי החשבון שהקים, הוא יכול להרשות לעצמו לשרת את הציבור גם בלי המשכורת של סגן ראש עיר. לעומת זאת, התואר של סגן ראש עיר עבורו, הוא קריטי. לבוא לבחירות הקרובות מעמדת הזינוק של סגן ראש עיר, זה עולם אחר מאשר לבוא כחבר מועצה מן המניין. צחוק הגורל הוא שמי שהיה עשוי לסייע למועמדות של ליאון, היו דווקא אלו שעשו הכל בכדי למנוע ממנו את התפקיד במערכת הבחירות הקודמת. אין גבול להפתעות בפוליטיקה.
חרב פיפיות
בעיריית ירושלים לא חסכו במאמצים על מנת למנוע את הקטסטרופה שהלכה והתהוותה מול עיניהם. יועציו של ברקת מכירים מצוין את כל מספרי הטלפונים של אנשי שערי חסד. לפני קרוב לשלוש שנים, הציר הזה פעל כמו מכונה משומנת והביא לניצחונו של ניר ברקת בניגוד לעמדת רוב מניין ובניין של מצביעי הציבור החרדי.
הטלפונים ההיסטריים מהקומה השישית שנמצאים במספרים המקוצרים של עסקני שערי חסד, ביקשו הפסקת אש, אבל נתקלו בחומה בצורה של התנגדות. עם כל הערכה לניר ברקת, השותף הפוליטי היחיד של הפלג, הלכידות הפנימית של החוג שנמצא בשלבי התהוות שמבוססת על אנרכיזם והפגנות זעם - חשובה יותר.
אנשי שערי חסד מבינים מצוין תקשורת. בנוסף לרווח הפוליטי הצר להיזרק מהקואליציה על נושא שנמצא בקונצנזוס בקרב המצביעים הפוטנציאליים שלהם, הם כמובן לא יכלו להתעלם מהרייטינג התקשורתי שיש בצעד אקטיבי כל כך. במקרה של ביטול המרתון, המאבק שלהם היה זוכה לסיקור חסר תקדים. ארצי ובין לאומי. טעימה קטנה הם קיבלו ביום חמישי בלילה, שבכירי העיתונאים התנחלו להם על קווי הטלפון, במטרה להבין אם הם מתכוננים ללכת על כל הקופה או לרדת מהעץ ברגע האחרון. הטלפונים האלה הגדילו את הרעב לקבל עוד ועוד מהטוב הזה, והפיצוץ היה נראה בלתי נמנע.
אז איך למרות הכל התבטלה חגיגת ה'וורט' המופרעת ברחובות ירושלים? שאלה מצוינת והתשובה מעט מורכבת. בסופו של דבר, כמו בכל שאלה אחרת, תעקבו אחרי הכסף. שם תמצאו את כל התשובות. הריאל-פוליטיק חזק כנראה יותר מכל דבר אחר.
בחודשים האחרונים, פתחו אנשי הפלג הירושלמי מוסדות חינוך בירושלים. גנים, בתי ספר, סמינרים, הכל נבנה. מהמסד עד טפחות. ההוצאות של מוסדות חינוך שנאלצים לא לקחת כסף מהמדינה בכדי ליצור בידול, הם בלתי נתפסות. מוסדות ותיקים שמקבלים תקצוב שוטף מהמדינה ונהנים ממאגר מסודר של תורמים, מתקשים לסיים את החודש. אז החזקת מוסדות חדשים, בלי בסיס של תורמים, בלי תקצוב מהמדינה, ועם התנגדות ציבורית חסרת תקדים? בשביל זה צריכים נס, והניסים - תאמינו או לא - לא טורחים להגיע בהמוניהם לשכונת שערי חסד. אמת, אנשי מונרו וויליאמסבורג אולי מחזיקים באידיאולוגיה אנטי ציונית מגובשת ומוכנים לפתוח את הארנקים בשביל לקדם את האג'נדה שלהם, אבל לאחרונה נראה גם הם קצת התעייפו ממימון המאבק הפנים ליטאי הזה שעטוף בצלופנים של אנטי-ציונות, והעול הכלכלי המונח על העסקנים הולך ונהיה בלתי אפשרי. העובדה שהמדינה לא חובבת במיוחד את מעורבותם של אנשי הפלג בתזמון פקקי התנועה של אזרחי מדינת ישראל ברחבי הארץ, הביאה לביקורת דקדקנית על נתיבי הכספים שמחזיקים את הפעילות של אנשי הפלג הירושלמי, שמקשה עוד יותר את עול הקיום.
קרן אור קטנה עשויה לשנות במעט את כללי המשחק: הקצאות מהעירייה. מוסד שיש לו שטח, כבר לא נסגר. הכל כבר נהיה יותר קל. כשיש מבנים ונדל"ן, כל התמונה משתנה. זה כבר לא מוסד בלי יסודות, אלא משהו קיים, נושם ובועט שגם אם מתקשה בתזרים המזומנים, הוא בבחינת חי העומד על רגליו.
ארבעה בקשות להקצאות למוסדות הפלג הירושלמי נמצאות בימים אלו בקנה. ההקצאות האלה יקרמו עור וגידים רק עם רצון טוב של ראש העיר. האהבה הגדולה שרוחשים המפלגות החרדית לפלג הקטן ידועה לכל. ראש העיר יצטרך להזיע לא מעט בכדי להעביר את ההקצאות המדוברות. ביום חמישי בלילה, שנראה היה שכלו כל הקיצין, הגיע האיום ששינה את כללי המשחק: אם המרתון יפגע - ההקצאות המדוברות יהפכו לחלום באספמיה.
ראש העיר, יהודי שעומד במילתו, לא היה צריך אפילו לאיים שיבטל כליל את ההקצאות, אלא הספיק לו להעביר מסר שבמקום לתת הקצאות במקומות ברי-בניה, הוא יעתיק את מיקום ההקצאות להרי טרשים בחור נידח בסמוך לשכונת נווה יעקב, שרק עבודות הפיתוח שלהם יעלו מיליוני שקלים שיהפכו את משימת הבניה לבלתי אפשרית.
אנשי שערי חסד יודעים מצוין לעשות חשבון. הם הבינו שהם חייבים לרדת מהעץ במהירות האפשרית. לסגת לחלוטין אי אפשר, אבל לרמז שלא צריך להבעיר את כל הגולה כמדורת אש, אלא די בכמה גיצים קטנים וסמליים, הם יכולים גם יכולים.
ברקת, וויתר אולי על אקט מתוקשר של פיטורים, אבל על ההנאה הוא החליט לא לוותר: השבוע, באקט שהזכיר את הנזיפה בשגריר הטורקי, הוא זימן אליו את סגנו, חיים אפשטיין והודיע לו שהוא מושעה לחודש מפעילות בעירייה. סביר להניח שתושבי ירושלים יצליחו להתמודד עם ההשעיה המדוברת, אבל ברקת שטרח להוציא את התמונות מפגישת הנזיפה, השיג את שלו.
המרתון ניצל, הליך ההקצאה ימשיך להתקדם, ואנשי הפלג יחפשו הזדמנות אחרת לעשות אקזיט מפואר מהקואליציה העירונית שיאפשר להם להמשיך לבלוס את העוגה ולצלם אותה כשהיא שלמה. כי הרי בסוף, מה שחשוב באמת זו התמונה.
- הטור המלא פורסם ב'משפחה'
הצגת כל התגובות