שקעה לה השמש בצהריים, העולם עצר מלכת.
אנו רגילים תמיד לרכוש לעצמינו הלם ותדהמה כשאנו שומעים על מי שהיה מוכר כגדול הדור ללא עוררין שהלך לבית עולמו.
אבל האמת שלכל אחד מאתנו יש גדול הדור משלו...
אחד כזה שהוא כל עולמו בשבילו, הוא לא יפספס רגע של נחת לעלות עם בנו בן ה-3 שעושה חלאקה להתברך על ידו, ולא יהסס לעלות לפעמים בשקט ובהיחבא בשביל לקבל עצה בענייני זוגיות, פרנסה, רפואה או עניינים אחרים של יום יום שכל אחד מאתנו זקוק להם.
כזה היית לי מו"ר, היית לי כל עולמי.
הזוי לחשוב שעם כל דמותך הענקית בתורה ובעבודת השם מה שאני זוכר ממך זה דווקא את האצילות ואת החמימות האין סופית שלך אלי.
אין לי יותר מי שיקשיב לי, שישמע אותי, שיעטוף אותי בשמיכת צמר עבה של עצה ורעיון.
"מעות יש לי ואין לי שולחני לפורטם"
כל כך תחסר לי כשתתעורר לי קושיא בסוגיא שאני לומד. או כשיצוף בי דחף אין סופי לשפוך את ליבי למישהו קרוב שיודע לפתור לי כל בעיה, ומעל הכל יודע להקשיב בדממה ובכובד ראש.
כשראיתי אותך מוטל על ערש דווי בירכתי המיטה צנום וכל כך קטן כשידי אוחזת בידך הימנית ומלאך המוות אוחז בכף ידך השמאלית, עברה לרגע במוחי המחשבה מה עובר לך כרגע בראש, דקות אחדות לפני שאתה משיב את נשמתך לבורא העולם.
בטח לא ענייני העולם או צרכים אישיים אחרים, יכולתי לחוש כמעט בצורה פיזית את הצער שלך על שיותר לא תוכל למסור שיעורים בישיבה, על כך שכעת מאות ואלפי תלמידך בניך אהוביך נשארים בלי מנהיג, בלי אבא, שיאזין להם שיפתור את בעיותיהם.
הרי בחייך זה כאב ודקר לך כשלא יכלת לעזור למישהו שהיה זקוק לעזרתך ועכשיו שאתה יודע שחדלו ידיך מלעלות עוד חיוך על דל שפתותיו של נער מסובך שלא שפר גורלו או של אברך אובד עצות, עצב גדול ניכר מפניך הכבושים והסמוקים.
ראיתך שרוע כאבן שאין לה הופכין על מיטת בית החולים הדלה ובאותו רגע רצו לנגד עיני השעות היפות שהיית רוקד משמחה על הבנה חדשה שנתחדשה במהלך השיעור בסוגיות הסבוכות של יבמות, ב"ק או כתובות.
אני לא מאמין שזה אתה... האיש הכל כך חי, זה שלא מוותר על ריקוד סוער אחרי עוד הבנה בסוגיות הש"ס הסבוכות, שלא חוסך מעצמו מאמץ אין סופי לטרוח ולעלות אל גבעת הישיבה למרות הייסורים הקשים.
ואז נדם קולך, הדופק ירד וקולות הנשימה הלכו ודעכו אט אט. המכשירים צפצפו והקרובים אליך החלו בקריאת ווידוי שפילחה מגרונם היבש.
יכולנו לדמיין את קריאות השמחה בעולמות העליונים המעורבים עם קולות השבר של תלמידך שנשארו יתומים בלי מנהיג.
יכולנו לדמיין את שמחתו העצומה של ה"רבה" הגר"ש רוזובסקי, של הגראמ"מ שך, ושל כל גדולי האחרונים שהיו נר לרגלך, ואת רוכב ערבות ששש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק.
כשאנו בני החבורה חושבים איך אנחנו יכולים לשמר אצלינו טיפה את התחושה שהיתה לנו כשהיית חי בינינו, אנו מבטיחים לעצמינו ללכת בדרכך, להיות מסורים לעבודת השם בכל כוחינו, להשקיע יותר בתפילה, להיות עקרוניים יותר, בלי פשרות על דברים שהם עיקרי הדת כפי שנמסרו לנו מדורי דורות על ידי גדולי הדורות.
דמותך תהיה חקוקה בליבנו לעד.
יהי זכרך ברוך אבא ומנהיג יקר.
הצגת כל התגובות