על רקע ההסתגרות 'השבטית' שמאפיינת את מדינת ישראל בשנים האחרונות, ההקצנה הגוברת והמתחים הגואים בין אוכלוסיית הרוב היהודית לאוכלוסיית המיעוט הערבית במדינה, אוכלוסיות אלו ממעטות להיפגש וחמור מכך – העדרן בולט מפעילות משותפת ובעיקר כזו שמכוונת לבנות סדר יום אזרחי משותף.
הכנס הוא חלק מעשייה ייחודית של הפורום, שהציב לעצמו מטרה שאפתנית במציאות הישראלית העכשווית: לבנות חברה אזרחית משותפת לכלל האוכלוסיות בישראל.
הפעילות מפגישה מנהיגי דת ומנהיגים קהילתיים, עורכי דין, עובדות סוציאליות, מנהיגות קהילתיות ומנהלי בתי ספר מוסלמים ויהודים חרדים לעבודה משותפת במסגרת קבוצות ייעודיות. הקבוצות, על-פי תחום עיסוק ומגדר, עוסקות בקידום פעילות אזרחית (מדיון ציבורי ועד חקיקה) בנושאים הקרובים לליבם של המשתתפים ולתחומי עיסוקיהם, תוך התדיינות ושיחה עם אנשי מקצוע, חוקרים ופעילים חברתיים.
וכך הולך ומוקם, הלכה למעשה, מרחב אזרחי ציבורי חדש – המביא לידי ביטוי את צרכיהן, רצונותיהן ושאיפותיהן של קבוצות שנעדרו עד כה מן המאמץ לבניית חברה משותפת.
הכנס בראש העין, שהפגיש, לראשונה, את חברי כל קבוצות העבודה ואורחים נוספים, היה הפעם הראשונה שבה לבש המרחב הציבורי המשותף הזה צורה וצבע, פנים וקול. הדבר בלט במיוחד בשלב ה"שולחנות העגולים" בכנס, בו התקיים דיון בקבוצות קטנות, שאפשר אינטראקציה בין משתתפי הקבוצות השונות ואף עם אורחים מבחוץ. אשר שוקר, חבר מועצת עיריית פתח תקווה, ראש האגף לשרותי רווחה ובריאות וראש האגף לקשרי תושבים אומר "כל זמן שאנו נפגשים בקבוצות קטנות איננו יכולים להיחשף להיקף העבודה. אבל כשמתכנסים עובדים סוציאליים, מנהלי בתי ספר, רבנים ועורכי דין, רואים פתאום כוח גדול שמדבר בשפה משותפת."
"כמיהה לעשייה יותר משותפת"
זהו כנס ראשון של קבוצות העבודה של החרדים והערבים מבין ארבעה עליהם נספר בהמשך. חברי הקבוצות הציגו בו את תוצרי עבודתם, שיתפו בשאלות ובבעיות שמעסיקות אותם ושמעו מאחרים על דרכי ההתמודדות של כל קבוצה עם האתגרים המשמעותיים בדרכה. ההישג הגדול של כנסים אלו הוא במחויבות שגילו חברי קבוצות העבודה לנושאי עבודתם, ולנכונות שלהם לגייס עוד ועוד קהלים מהאוכלוסיות שלהם, ולרתום גם אותם לעבודה המשותפת.
אחמד זועבי, מנהל בית הספר שיבלי וחבר בקבוצת המנהלים, הציג בכנס את התהליכים שעברה הקבוצה ודיבר על נייר העמדה שהקבוצה מכינה בנושא בו בחרה לעסוק – מעורבות ההורים במעשה החינוכי:
"לקהל היה עניין רב מאוד במה שאנחנו אומרים והשאלות שנשאלו באו מתוך רצון לקדם. משני הצדדים יש נכונות לשותפות, וזה התבטא גם בשאלות ובתגובות שהיו. העמדות החיוביות מעידות על כמיהה לעשייה יותר רחבה ומשותפת יותר לשני המגזרים."
בכנס, כמו גם בפעילות השוטפת במסגרת הקבוצות, בלט רצון כן ואמיתי להגיע להבנה עמוקה של הצד השני. לכן, אומר עו"ד רידא ג'אבר, מנהל מרכז אמאן – המרכז הערבי לחברה בטוחה ולשעבר מנהל יחידת עורכי הדין הערבים בלשכת עורכי הדין, "רמת ההקשבה והשיח היו אחרות לגמרי מהשיח הפוליטי הרגיל בין הקבוצות – שהוא שיח לעומתי, של צידוק עמדות ולא של בניית גשרים."
מעבר למפגשי "חומוס וגפילטע פיש"
כאמור, בישראל בניית חברה אזרחית משותפת לכלל חבריה איננה מובנית מאליה. כדי להצליח במשימה הקשה, חייבים כולם – יהודים, ערבים, חרדים, דתיים, חילונים, נשים וגברים, מימין ומשמאל – לעבוד בשיתוף ומבלי שגורם דומיננטי אחד יכפה את דרכו.
אולם עד כה, סיפרה בכנס ד"ר אריקה וייס מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, המלווה מחקרית את פעילות הפורום - רוב הפעילות לקידום ההידברות בין יהודים לערבים נותרה נחלת חלקים מצומצמים ביותר באוכלוסייה. החידוש בפעילות הקבוצות במסגרת הפורום הוא חיבור של מעגלים רחבים יותר וקבוצות שהרבה פעמים בכלל לא מיוצגות בהקשר של "קידום השלום" – ערבים וחרדים.
מפגשי הקבוצות מבוססים על היכרות, דיון ולמידה משותפים ומקדמים הן את ההידברות והן את ההכרה שניתן לעבוד יחד. גם נושאי הסכסוך עולים ונידונים. הקבוצות חותרות אל מעבר למפגשי "חומוס וגפילטע פיש" - לעבר פעולה משותפת לבניית מרחב ציבורי משותף קבוצת עורכי הדין, למשל, שבחרה לעסוק בנושא טובת הילד והוצאת הקטין מביתו, הכינה נייר עמדה בנושא וקיימה מפגש עם חברי כנסת הפעילים בוועדה לזכויות הילד.
עו"ד משה תורג'מן, העומד בראש עורכי הדין החרדים בקבוצה מציין ששני הצדדים באים מחברות שיש להן הרבה מן המשותף. "נקודת המוצא היא של כבוד הדדי" הוא אומר, "אף אחד לא מנסה לשנות את האחר והבחירה בנושא בו תעסוק הקבוצה, כמו גם ההתדיינות והעבודה בה נעשים מתוך רצון וכמיהה משותפת לשינוי ובניית מציאות אחרת."
ההקשר הרחב
במושב הפתיחה של הכנס, נשאו דברים גם הרב מיכאל מלכיאור, נשיא הפורום וכנס יפו; האימאם איאד עמאר, מנהל בית ספר מקיף כפר קאסם; רכז תחום חרדים בפורום ויו"ר האברכים; איברהים אבו שינדי, ואודי כהן, מנכ"לים-שותפים של הפורום להסכמה אזרחית; ד"ר אביטל קאי צדוק מאוניברסיטת תל אביב ופרופ' ניסים מזרחי, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, המלווה את הפעילות בקבוצות יחד עם ד"ר אריקה וייס.
המסר ממושב הפתיחה הדהד לאורך הכנס: חיים בשלום בין האוכלוסיות במדינה הוא צורך חיוני, ומחובת אזרחיה לקדם את שיתוף הפעולה ביניהם. בהמשך, נחלקו באי הכנס לפורום של גברים ופורום של נשים, ולאחר מכן, התחלקו לשולחנות "עגולים" שאפשרו להמשיך את הדיון בקבוצות מצומצמות.
בהקשר זה, אומר עומר בנציוני משגרירות ארה"ב בישראל, אשר מלווה את פעילות הקבוצות במסגרת מענק USAID לתכניות שמייצרות מפגש בין אנשים ובין אוכלוסיות: "בארגון הכנס ניכרה רגישות תרבותית, שהצליחה ליצור את התנאים לשתי אוכלוסיות שונות מאוד זו מזו להרגיש בנוח. האווירה בין המשתתפים הייתה מצוינת ויצאתי משם עם תחושה שקיים עוד קול חשוב ומשמעותי. כך לדוגמא פעילות קבוצת המנהיגים הדתיים עוסקת בקידום דרכי פעולה וטיפול קהילתי בנוער חריג ולא נורמטיבי ותוצרי עבודתה תורמים רבות לנושא כאוב זה בכללותו".
"לנסוע עד סין כדי להיפגש"
ד"ר אביטל קאי צדוק המנחה את קבוצת העובדות הסוציאליות, שפעילותה חותרת להכרה באלימות תלויית תרבות והקשרי חיים בחברה החרדית ובחברה המוסלמית כדי לתרום משמעותית לחיזוק התא המשפחתי ולמניעת גירושים מיותרים, הנחתה את אחד מהשולחנות העגולים: "בשולחן השתתפו נשים מקלנסווה, מאלעד, מבני ברק, מטייבה ועוד - בשגרה אין בכלל מצב שהן ייפגשו; גם אם המרחק הגיאוגרפי ביניהן אינו גדול, הריחוק מהותי והבידול בין הקהילות עצום" היא אומרת.
"אחת הנשים דיברה על טיול מאורגן לסין שהייתה בו - שם כל המשתתפים, יהודים וערבים, הסתדרו מצוין. בהשאלה, הכנס הזה הוא קצת כמו סין, שצריך לנסוע עד אליה כדי להיפגש באמת."
"גם בשלושת הכנסים האחרים", אומר אודי כהן, מנכ"ל שותף של הפורום להסכמה אזרחית, "הופתענו והתרגשנו מהמחויבות יוצאת הדופן של המשתתפים לעבודה ולהמשך הדרך. ארוכה הדרך לשלום, אך לא להתייאש. בסוף? בסוף.... נו.... בסוף נעשה שלום".
רוצה לשמוע? רוצה להצטרף לפעילות?| זה המקום וזה הזמן וזו הכתובת:
הפורום להסכמה אזרחית – כנס יפו. 02-6731118 שלוחה 1 (ניתן להשאיר הודעה) או בדוא"ל office@caf.org.il
הצגת כל התגובות