"לא היה לי טעם לחיים; אבל לא התייאשתי - והקב"ה איתי"

אלפי בני אדם הגיעו בשבוע שעבר לנחם את משפחות אזן וחמרה בשל אסון השריפה בפלטבוש, בו נספו למוות האם אליזה ע"ה ושלושת ילדיה. בין המנחמים, בלט אחד שהצליח לרגש את הנוכחים ונאומו לא הותיר עין אחת יבשה במקום. מדובר ברב גבריאל ששון, מי ששכל לפני כשלוש שנים את 7 ילדיו באסון דומה, בשריפה שהתלקחה בפלטבוש. הרב ששון ניחם את בני המשפחה וניסה לחזק אותם, כמי שעבר אסון דומה.

במהלך דבריו סיפר ששון על ההתמודדות הקשה: "בחנוכה הדלקתי נרות, היו חסרים לי הילדים. הייתי צריך לעבוד על עצמי, אני חושב כמה היה טוב להם וכמה טוב להם עכשיו בשמיים, הם מקבלים שכר שלם שאין לו סוף...". הוא פנה לבני המשפחה: "אתם לא אנשים רגילים יותר, זהו. חיים עם אהבה, אם לא חיים בשמחה - אתם לא תצליחו, אתם חייבים לחיות בשמחה, זה קשה, אבל יש לכם זמן, עכשיו בוכים, לא רואים את העתיד, אבל בסוף הכל יהיה טוב".

ששון פנה ליתום אברהם, היחיד שניצל מהאסון ויצא ללא פגע: "אברהם, אתה תתחתן, תגדל ילדים - כמו שעשיתי, אין משהו יותר מזה. האהבה שחסר לך מאמא - אתה תקבל את זה, תתן לאמא, אהבה זה בתוכינו, זה לא בא מבחוץ".

"לקבל הכל באהבה" אמר הרב ששון לבני המשפחה האבלים: "תנסו להיות חזקים - אם לא תצליחו, האסון גדול, אתם תשברו, לא תצליחו להיות חזקים. מה עושים? נכנעים להקב"ה, אומרים לה' שמקבלים הכל באהבה, אם אתה נותן את עצמך לידיים שלו - הוא ירים אותך ויעזור לך. אני, מהכוח שלו יכול להמשיך. אומרים שאני חזק? זה לא נכון!, אני נכנע להקב"ה".

הרב ששון המשיך במונולוג המצמרר: "אם אני אגיד שאני רוצה את הילדים שלי בחיים, ולא אכפת לי ממשהו אחר - אני אשבר. אני אכנס לדיכאון וכעס. אבל אם אני מקבל באהבה, נכנע ומקבל שזה מה שיש, אז הקב"ה עוזר לי מרים אותי. הקב"ה אומר לקבל ייסורים באהבה," המשיך ששון: "למה? כל האהבה שיש לכם, למשפחה לילדים ולאמא, תשתמשו בה. כל פעם שחושבים על המשפחה - לא לבכות. נכון, זה טוב לבכות, נכון לבכות ולהצטער, אבל יבוא יום שחייבים להפסיק. מה אני עושה? בכל מקום שאני הולך ורואה ילדים - אני חושב על הילדים שלי, אני רואה גינות שלקחתי אותם אליהן וחושב עליהם. אבל במקום לבכות אני שמח, כי אני לא צריך להתקשר לנפטרים בעצב אלא באהבה, לזכור כמה היה טוב".

ששון ניסה להמשיך ולנחם את בני המשפחה: "הקב"ה לקח את הילדים, והוא המורה שלהם, אין מקום כזה טוב. אין מה לתאר, זכו, בנשמה שלהם בחרו להיות קורבן בשביל עם ישראל, אבל מה איתנו? שנשארים בעולם הזה, שמתגעגעים לילדים? שקשה לנו, אחרי השבעה נשארים לבד, אנחנו סוחבים את זה לכל החיים שלנו. הייתה לנו משפחה וזה הלך. כמה שה' אוהב את האדם - יש לו יותר ניסיונות".

הרב גבריאל ששון, אולי היחיד מבין המנחמים שיודע מה עובר בשעות קשות אלו על בני המשפחה, פנה אליהם: "הדבר הכי קשה זה הגעגוע, אבל זה רק לזמן קצר, עוד מעט תהיה תחיית המתים ויבוא המשיח, ואם הוא לא יבוא, אז אנחנו נהיה איתם בעולם הבא לנצח, לנצח!, זה כמו שאתה הולך לישיבה, לפנימייה; אתה לא רואה את המשפחה כמה חודשים, זהו. זה העולם הזה". ששון פנה לאברהם בן ה-13: "אתה תהיה ביחד עם המשפחה, עם האחים והאחיות, עם האמא. רק מרגישים חסר, אבל כל פעם שחושבים - תחשבו 'כה היה לי טוב איתם'".

ששון הוסיף וסיפר: "אני, אחרי האסון, הייתי כאן (בישראל) לקבורה. חזרתי לאמריקה, חזרתי ל'שלושים', חזרתי להכין את המצבות, אז כתבו ליד כל שם של ילד 'בן גבריאל ששון יבלחטו"א'. אמרתי להם - 'תוציאו את החיים ארוכים', אני לא רוצה חיים ארוכים, אני רוצה חיים קצרים'. אז עכשיו כתוב 'יבדל לחיים טובים', בלי ארוכים. לא רוצה. אמרתי אני רוצה כבר לעמוד למעלה להיות עם הילדים, אין לי טעם לחיות, אין לי, ככה מרגישים, לא רואים מה יש הלאה. אבל אם לא מתייאשים - הקב"ה איתך!".