באיחור ניכר, צפיתי השבוע בקטעי הווידאו הבלעדיים שדלפו היישר מתוך חדרו של מרן הגרי"ג אדלשטיין ושודרו במהדורת החדשות של תאגיד השידור הישראלי. על אף האיחור, הצלחתי לחוש יחד עם כל עמישראל את אנחת הרווחה שפרצה לשמע הבשורה הדרמטית שהשמיע הפרשן התורן לענייני... המנהיג החרדי החדש הוא מנהיג מתון ופרגמטי, וההנהגה שלו תהיה המשך ישיר להנהגה של קודמו שהיה אף הוא נחמד ומאיר פנים.
צפירת הרגעה, אפשר לצאת מהמקלטים. העם היושב בציון יצליח לשרוד גם את השנים הבאות מבלי שרוגזו של האריה החרדי הנושך והמסוכן תעלה עליו. המנהיג הפרגמטי והמתון ישמור, והאריה לא ינשוך.
ככלל, התחושה היא שיש משהו צורם בנסיון הנואל של התקשורת החילונית לנתח ולפרשן את דרכיהם של גדולי ישראל ולהכניס את ההנהגה שלהם לתוך משבצות צבעוניות שימלאו את הצורך של צרכני הסיקור שלהם. המצב שנוצר הוא שגדולי ישראל נמדדים לפי מדד שהמציא ככל הנראה עיתונאי שהיה צריך למרוח בדחיפות אלף חמש מאות מילה לכתבת מגזין בעיתון סוף שבוע.
רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: הרב ההוא פרגמטי, והרב ההוא קיצוני. הרב השלישי בכלל קשור רק לענייני חינוך, וכנראה לא יתערב בתחומים אחרים כלל. והרי לך כתבה פתטית לתפארת שיכולה להתחרות בכבוד רק במאמר שהתפרסם מיד לאחר פטירתו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, ובו הביע הכתב (החילוני) טרוניה כלפי ההנהגה הישראלית על כך שלא השכילה לנצל את שעת הכושר בחייו של הרב שטיינמן בכדי לנסות ולקדם הבנות נוספות עם המגזר החרדי. הוא היה כזה מנהיג פרגמטי, לא חבל?! חלון הזדמנויות שחלף.
ובכל זאת, כל עוד מדובר היה בכתבה למגזין סופ"ש, אפשר היה לסתום את האף ולהמשיך הלאה. זה בטח עדיף מאשר כתבת פרשנות נוספת על המשמעויות הנסתרות של קלטות יאיר נתניהו. הבעיה היא שהטרמינולוגיה המוטעית הזו מתחילה לחלחל גם אלינו, ישנם אנשים שפשוט התחילו לאמץ את תבניות החשיבה הללו.
תשמעו סיפור טרי מאתמול. פגש אותי יהודי תמים ובפיו תהיה שאיננה נותנת לו מנוח מאז הבוקר: אם ההנהגה "המתונה" ניצחה בקרב על יתד, אז למה הם יוצאים נגד סמינר שעושה בגרויות? והלא הרבנים הקיצוניים הם אלו שנלחמים נגד בגרויות, הרבנים המתונים אמורים להיות על הכיפאק. לא?!
אז זהו. שלא. אין רבנים מתונים, אין רבנים קיצוניים, ואף אחד פה לא על הכיפאק. הכל המצאה. הנהגה רבנית של תורה מעולם לא נמדדה לפי שום פרמטר, ואם מישהו מתעקש בכל זאת למדוד אותה, הוא יכול לנסות לעשות את זה לפי פרמטרים אחרים של תום, ענווה, נקיות כפיים, הגינות ויושר.
אבל גם זה לא ממש מומלץ, כיוון שיסוד כוחה של הנהגה תורנית רבנית טמון בהבנה ובאמונה מוחלטת בכוחו הרוחני ובראיה הנקייה והחפה מכל פרמטרים ושיקולים זרים של בעל הדעת תורה. ומשכך, כל נסיון לקטלג או לפרשן את הדעה הזו נדון מראש להיות עקר מתוכו.
• • • • •
בואו נעזוב לרגע את הפרשנויות הצבעוניות הללו. אם יהודי צריך בדחיפות כתבה למגזין או למהדורה, אז שיערב לו ולקוראיו. מי אנחנו שנפריע להם. חלף זאת, הייתי מציע לכם להתמקד לרגע בסיפור הגדול באמת של הוידאו הזה. במקום לדבר על פרגמטיות, בואו נדבר על ריאליסטיות.
היו פה אנשים, שעד לא מזמן נהגו לטעון בריש גלי שההנהגה הרבנית מנותקת, כיוון שהרבנים לא ראליים. לא אחת נשמעה טענה, על פיה מי שבמשך קרוב למאה שנה היה שקוע בהוויות אביי ורבא איננו מסוגל להכיר ולהבין את הלכי הרוח של הנעשה בעולם המודרני. אחרים הרהיבו אף לטעון כי בני הבית של גדולי ישראל מסתירים מהם את המתרחש ומאפשרים להם להיחשף רק למה שהם רוצים.
הלו, אנשים, רגע, ראיתם את הוידאו המרתק הזה? ראיתם כיצד אל מול מצלמה דולקת הוא שואל את הרב אדלשטיין שאלות נוטפות סחי ומיאוס שנדלו מעמקי הבוץ שמתגולל ברחובות? ראיתם איך הרב לא התבלבל אף לרגע ועונה לו בפסקנות ובביטחון מוחלט?
היה רגע מסוים שזה גבל בכך שכבר מצאתי את עצמי זע במקומי בחוסר נוחות. היה זה כאשר נראה היה שגם העסקן האמריקאי - הרב פישהוף - חושש להמשיך ולשאול את אשר בפיו. הרב אדלשטיין נראה בטוח בתשובה לחלוטין, אבל פישהוף עדיין חושש. אולי הרב לא הבין נכון, אולי הרב חושב שהבן יקיר הביא את המיידלע הביתה בשביל שהיא תעזור לאמא שלו עם ההפרשת חלה לכבוד שבת. - "ווי קען - מען פארלזין אזא חטא אין אחסידישע הויס?" - הוא שואל ומדגיש שוב באוזנו של הרב - מדובר בחטא! אבל הרב לא מתבלבל, מהנהן בראשו בהחלטיות. הוא הבין מצויין מלכתחילה למה היא באה. והתשובה היא שאין שום דרך אחרת, בפסקנות מוחלטת.
בנקודה הזו צריך לעצור ולהכיר בכך שהרגע הזה שנראה על המסך הוא רגע מכונן. פישהוף לא חזר וחידד את השאלה בפני הרב אדלשטיין כי הבמאי לחש לו באוזניה שהקטע לא יצא מספיק טוב וצריך לקחת "טייק" נוסף. למרבה הצער והכאב, הוא עשה את זה כיוון שהוא יודע היטב שבאמריקה הרחוקה יושב אבא שהשאלה נוגעת בדם נפשו, ואילולי ההוכחה המצולמת שהרב אדלשטיין מבין היטב את משמעות השאלה, הוא היה מסרב לקבל זאת. הרי "הרבנים לא באמת יודעים מה שהולך בחוץ". אמרנו כבר?!
ואם זה לא מספיק לכם בכדי להבין את הפואנטה, אז כדאי לכם לצפות בווידאו המלא. מתברר שהרב לא רק מבין היטב במה מדובר, אלא שיש באמתחתו משנה סדורה וערוכה בכל הנושא הזה. הוא יודע לענות, לנמק את התשובה, לצטט לה מקור, ולאחר מכן מתברר שהוא גם יודע לגבות את המקור במעשה רב שהוא ראה בעצמו. כלומר: זה לא שכאשר הוא נהיה "מנהיג", הוא קיבל הדרכה מאיזשהוא יועץ חינוכי כיצד עליו לענות במקרים כאלו שיתגלגלו לפתחו, אלא להיפך. מתברר שתשעים שנות שקיעות בתורה בין כתלי בית המדרש מספקים סט כלים מקיף להתמודדות עם שאלות מורכבות שכאלו. אולי יש שאינם זקוקים להוכחה המצולמת הזו בכדי להאמין בכך, אבל אני מכיר כמה כאלו שדווקא כן זקוקים. אז הנה לכם, קבלתם אותה.
• • • • •
ואם כבר הגענו עד כאן, אז זהו המקום להוסיף עוד מילה אחת על המשמעות האמיתית של ההנהגה הרוחנית שמובילה את הציבור החרדי. מבחינה היסטורית, מקובל להניח שמרנא החזון איש זצוק"ל היה זה שהניח את היסודות האיתנים לקיומה של קהילה חרדית כאן במדינת ישראל, מוקפת בחברה חילונית כופרת ופורקת עול.
הסיפור הגדול של הוידאו הזה הוא העובדה שהוא מוכיח לעין כל שהנהגתו של החזון איש היא לא עובדה היסטורית גרידא, אלא מציאות חיה וקיימת מול עינינו. חבורת הצעירים שגדלה אצל דמות הענקים הזו במושבה הקטנה בני ברק (וכוללת את הגרי'"ג אדלשטיין, הגר"ח קנייבסקי, הגר"נ קרליץ, הגר"ד לנדאו ועוד), הפכה כעבור למעלה משישים שנה לחבורה של ענקים שמנהיגה את הציבור החרדי בהתאם ליסודות האיתנים שהוא הניח בפניהם כבר אז.
האבסורד הוא שדווקא ביחס לדיבורים שמופרחים לחלל האוויר על שינויים במגזר החרדי, ולתיאוריות על גישות פרגמטיות ומתונות שמשתלטות על ההנהגה שלו, הוידאו הזה מוכיח כי היסודות שהניח החזו"א הם ראליים יותר מתמיד למול אתגרי הדור המתחדשים והולכים והם אלו שמנחים את הנעשה בו.
אם עסקן מארה"ב נכנס אל הקודש פנימה בחדרו של אחד מבני חבורת התלמידים הזו, ומרצה בפניו שאלה שרלוונטית למציאות האמריקאית של 2017, והתלמיד של החזו"א יודע לצטט במקום את הציטוט המדויק שראה אצל רבו, ציטוט שנוגע בשאלה המדוברת באופן מדויק ומותיר אותה פתורה וברורה, אז מישהו תכנן את היסודות של העסק הזה כמו שצריך. היסודות עליהם הושתתה דרכו של הציבור החרדי, כנראה איתנים בהרבה ממה שניתן היה להניח. וזו כבר, מסקנה חשובה מאוד.
הצגת כל התגובות