שערי חסד הייתה שכונה שהיה חלום להגיע אליה בימי החגים או בימי החופש, לרדת מאחורי הבתים מעל עמק המצלבה ולקטוף חמוציות או חובזה לשבת, לאכול ולהביט בנוף הקסום שלא היה לנו כילדי מאה שערים והסביבה.
אך על הכל היו תלמידי החכמים של השכונה, כל רחוב, כל בית וחצר היו ספוגים בתורה ויראת שמים באנשי חסד ובאנשי מעש.
כבר בכניסה לשכונה נתקלנו בדמותו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך וכמעט מתחת לבית, באחת המכולות השכונתיות, וכאלו היו כמה. פנינו ימינה ומצאנו את ביתו של רבי ראובן קרישבסקי הסופר, ובהמשך של רבי יצחק שלמה זילברמן הגר"אניק, עד שירדתי לתחתית הרחוב לביתו של דודי הצדיק רבי חיים טודרס הרשלר, לא לפני שעברת את ביתו של רבי זאב וולול חשין המשפיע של חסידי ברסלב והשטיבל הקטן של ברסלב.
יצאתי חזרה משערי חסד דרך הבית של הדודים שלי רבי משה ורעייתו המפקחת הרבנית צפורה פרידמן, ועברתי דרך ביתו של - לימים דודי - רבי שלום שבדרון המגיד הירושלמי וממול ביתו של רב השכונה רבי אברהם דוד רוזנטל.
יש עוד הרבה מה לכתוב על שכונת שערי חסד, שכונת הוד קדומים, כשמסביבה שכונות של ציונים ומשכילים, רחביה והשאר.
לתוך שכונה כזאת נולד וגדל הגאון הגדול רבי שמואל אויערבך כבנו בכורו וכחביבו של אביו רבי שלמה זלמן אויערבך.
כך הכרתי אותו וכך אני זוכר אותו – לתמיד.
כשגדלתי ולמדתי בישיבת חברון ומדי פעם יצאתי לפעילות מטעם יד לאחים, הייתי מזדמן לשכונה כמעט מדי שבוע כשאני מחזיר את הרב הצדיק רבי שלום שבדרון [לימים דודי וגם השדכן שלי] הביתה מהרצאה באחד מהישובים ותמיד זה היה אחרי חצות הלילה. רבי שלום היה נכנס הביתה ותמיד היה אומר לי: 'מעריב עוד לא התפללת, תכנס להגר"א שול תמצא בטח מנין', אבל מה שמצאתי תמיד זה את הגאון רבי שמואל רכון ליד גמרא, מרים את עיניו ומתעניין מאיפה הבאת את הדוד. הוא לא שאל התפללת מעריב? אלא, 'אכלת ארוחת ערב?'.
באחת הפעמים הוא קרא לי וכממתיק סוד הוא אמר, 'כשאתה נוסע הביתה תעבור דרך בתי מונקטש, תמצא שם יהודי (וכאן נקט בשמו) תיתן לו את המעטפה שאני נותן לך, אל תדבר אתו, תן לו את המעטפה ותלך מיד'.
שאלתי, 'השעה אחרי חצות'. 'כן כן', הוא אמר לי, 'הוא יושב ולומד כל הלילה ואין לו הוצאות שבת וחג'.
נסענו לשם כמצוותו. ישנם הרבה סיפורי חסד המתהלכים מסביב לדמותו של הגאון רבי שמואל. עזרה למשפחות, כדוגמא משפחה בירושלים שאבי המשפחה היה מהפעילים הגדולים בירושלים חלה ובמשך 16 שנה במחלתו התחתנו כמעט כל ילדיו ומי שעמד מאחורי החתונות היה הגאון רבי שמואל.
לא רק בעזרה כספית הייתה מגמתו אלא גם במילה טובה לגשת למחיצה בחתונה ולקרוא לאלמנה ולאחל לה מזל טוב.
ועל הכל לנצל כל רגע ללימוד, ביום וגם בלילה.
ערכתי ספר על 100 בתי כנסת היפים והמיוחדים בארץ ישראל שבו יש צילומים על בתי הכנסת מבחוץ ומבפנים מבחינת "הוד והדר" כפירושו של המלבי"ם, יפה מבחוץ ויפה מבפנים, ובין השאר הגעתי גם לשכונת שערי חסד וכשעליתי לבית הכנסת הגר"א עם הצלם שאינו שומר תורה ומצוות אבל מקצועי, הוא שאל אותי מי זה הרב שיושב ליד ארון הקודש מוקף תלמידים, יש לו פנים מיוחדות מלאות הוד והאם מותר לצלם אותו. אמרתי תשאל רשות, הצלם ניגש לשאול ובאופן ספונטני הרב לחץ את ידו ואמר לו אין בעיה אבל צריך לשאול את האחרים. הצלם עשה את עבודתו, קיבל ברכה ויצא, בזמן העריכה דרש הצלם בתוקף שהתמונה של הרב תכנס לספר למרות שאמרתי לו שאין דמוית בספר אלא רק מבנים.
ואכן התמונה נכנסה והצלם הביא את הספר לרב וקיבל שוב את ברכתו ולאחר 7 שנות נישואין נולד לו בן.
הרבה ירושלמים בפרט ילדי שערי חסד הולכים כשבאמתחתם סיפורים רבי עוצמה על דמותו הייחודית של הגאון הגדול רבי שמואל אויערבך זצוק"ל על ההתמדה שלו ועל הליכתו בצידי דרכים.
כך אנו זוכרים אותו, ולהשתדל ללכת בדרכיו, בלימוד, בתוספת לפחות בעוד שעה של לימוד, בתשומת לב לחבר ולשכן שאולי צריך עזרה.
הצגת כל התגובות