מ'והגדת' עד 'ושמחת' • חיים ולדר מדבר על הכל בראיון חג

באבלו כי רב על לכתו של בנו מחמדו, צביקי ולדר ז"ל, נחשפנו כולנו לתעצומות הנפש האדירות של חיים ולדר, הסופר והיועץ החינוכי, שהוציא תחת ידו למעלה מ-50 ספרים ומצליח להציל ילדים ונערים רבים, בזכות עצותיו וניסיונו.

בתוך ה'שלושים' על בנו, כשהצער נשקף מכל מבט, נאות ר' חיים ולדר להתיישב מול מצלמת 'כיכר השבת', לראיון חג אישי ומיוחד. שוחחנו על בנו בכורו - שהפך גם לחברו, על התובנות המעמיקות, ההתמודדות עם האובדן, חינוך הילדים, "והגדת לבנך", "ושמחת בחגך" בתוך השלושים וגם כמה עצות לחיים ובעיקר לחינוך הילדים.

כותרות הראיון

ההתמודדות עם האבדן: "השאלה היא איך מתפקדים.. אני כתבתי במאמר האחרון שלי ב'יתד' שבעצם הנפש שלי רוצה לברוח, רוצה להיעלם, לא לעשות כלום. אני חושב שזו הרגשה מאוד טבעית של אדם שחווה אבדן של ילד, בטח ילד שהיית מחובר אליו, זה הנפש רוצה.

"אבל יש דברים שצריך לעשות. אדם צריך להיות מנהיג, של משפחה, של עצמו. צביקי ז"ל הוא היה מורה הכי טוב, היו לו חיים לא קלים והוא לא עשה לעצמו הנחות. אני מקווה לעמוד בזה, בחרתי להמשיך, אני ומשפחתי, לא רק אני".

הכוחות להתמודד: "תראה, צביקי גדל בבית, הייתי מייחס את זה אפילו להורים שלי,. אנשים צריכים להבין שהחיים הם לא רק טוב, הם גם רע. כולם מתמודד עם משהו. יש אחד עם בעיה כלכלית ויש שלא מגשימים את עצמם. לנו היו שני ההתמודדויות משמעותיות.

"זה התחיל במחלה הראשונה של צביקי בגיל 7. לאחר מכן נולדה לנו ילדה עם תסמונת דאון, לפני תשע שנים. אלא ההתמודדויות שלנו. המעניין שההתמודדות של רחלי אנחנו שמים במקום הטוב, העברנו את זה מהמקום הרע למקום הטוב. צביקי הוביל את הדגל הזה, שאם חששנו שלא יהיו שידוכים.. הילדה הזו לא רק שלא פגעה, מה שמקובל בציבור החרדי, היא אפילו תרמה.

"צביקי היה באמת התמודדות לא טובה. התמודדנו. אנשים צריכים להתמודד".

על המחלה של צביקי שמעתם שעות לפני האירוסין של הבת שלך..

"את הבת האחרונה שלנו.. האירוסין היה צריך להיותך בשמונה, בשעה ארבע התבשרנו שיש גידול משמעותי עם גרורות. ככשאלנו מה הריפוי אמרו לנו שלא מדברים על ריפוי. משם היינו צריכים להתלבש ולהגיע לאירוסין. מי שראה את התמונות מהאירוסין - לא האמין..".

חיים, מאיפה הכוחות?

"אני רוצה לספר לך משהו: אני כל הזמן שדיברתי.. אתה מכיר אותי, אנחנו בקשר יום-יום. תמיד ששאלו אותי אמרתי 'הכל בסדר, הוא יבריא'. שבועיים שלפני הפטירה התחלתי להכין את המשפחה, אמרתי להם שצביקי לא ישרוד את זה. יש לי בן, דודי, זה מאוד היה קשה לו. הוא הלך 'להלשין' עלי אצל דודי ויינרוט.

"דובי בא אליי, אמרתי לו זה המצב. פניתי לדודי: כשאתה נוהג במכונית ופתאום יש בלימת פתע - אתה בולם. אבל כשיש לך שני ילדים מאחורה, אתה בולם אחרת. לא בלימת פתע. אמרתי לו שלי יש אוטובוס מאחורה, משפחה, אני מעכשיו בולם, לא רוצה בלימת פתע. עברנו מהאופטימיות ל'השלמה'".

ב'שבעה' שמעתי אותי מספר על העובדה שאתה וצביקי ז"ל הייתם חברים

"האמת? בשביל זה הסכמתי לראיון הזה. צביקי כבר בחייו, אמר לי 'אבא, אני מרשה לך להשתמש בסיפור שלי', כשבאו בחורים שבוחרים לפרוש מהחיים וכו', לישון, אינטרנט, לעזוב. לפעמים בצד, ולפעמים סתם כי לא בא להם. ואני הייתי מביא 'ערכת צביקי', והייתי אומר לבחור 'תבחר מה לעשות', צביקי החליט ללכת ללמוד ואח"כ ללמוד משפטים, תואר ראשון ושני, עוד".

"אתה שואל איך מתחילים עם הקשר עם הבן. אני רוצה לפנות בכלל לכל מי שמקשיב לי: אנשים אומרים בגיל 13 'ברוך שפטרנו', אבל הם לא מתכוונים לזה. אנשים ממשיכים בגיל 14 ו-15 לצעוק, להעיר ולפגוע בהם. אני יכול להבין אותם, 'מה נהיה מודרני'..

"אני אומר, נתת לילד שלך עד גיל 13 כל מה שצריך, אפילו אם לא היית 100 אחוז, חינכת אותו. גיל 13, לא שתפסיק, אבל עכשיו נגמר האכיפה, אני יותר לא אוכף. אני עדיין אבא שלכם, אגיד לכם מה לעשות. תרצו - תאכלו, לא תרצו - לא תאכלו".

אתה לא מטאטא את זה שצביקי לא למד בישיבה אחרי גיל 18, שלמד משפטים וכו', בחברה החרדית נוהגים לטאטא את זה..

"אני רוצה להגיד לך משהו מאוד מעניין: מה זה החברה החרדית? לא נכון. החברה החרדית מורכבת מאנשים שאוהבים את הילדים שלהם ורוצים בטובתם. הרבנים שלנו נותנים את העצות הנכונות. ברור שהחינוך זה שהילד יהיה אברך וראש ישיבה, ומי שבא לומר אחרת - אני חולק עליו.

"לא מסתדר לך? חשב מסלול מחדש. זה הילד שלך, אתה רוצה שיהיה לו טוב ואתה רוצה שהוא יהיה טוב. אם אתה רוצה שיהיה טוב, תעשה מה שטוב לו. לא להיאבק. אם השאלה היא אם הוא יישב במיטה כל היום או שילמד משהו אחר, צריך להיות חכם..".

זו הדרך להתמודד עם הנוער הנושר, עם 'הבן החמישי'?

"קשה לי להגיד 'הבן החמישי'. צביקי היה כל כך לגיטימי, כל כך הבנו אותו. הוא היה כל כך.. מי שהכיר אותו..ץ קשה לי.. אני מאבד את המילים. אולי באמת כל הילדים הם כאלה. ילד הוא בסך הכל.. מה, הוא נולד עם עצבים? הוא לא נולד כך. ילד נולד טוב ואם אתה לא הורס - הוא נשאר טוב.

"אם ילד לא הולך בדרך שהלכת, עשית את שלך? אתה בסדר? תשאיר עם עצמך סדר. אם אדם רגוע ויודע שעשה את שלו.. אנשים רבים איתם, הם יודעים שזה לא בסדר, שלא יצא מזה טוב. הכעסים. אני יושב כאן ומבין את ההורים. אני בא ממקום של הבנה, ועדיין בואו מהמקום שלכם, מה שחלמתם בינתיים לא קורה.

"אם הילד שלך לא הולך בדרך שאתה ריצת, אם תתנהג אליו טוב - יש לך סיכויים שהוא יילך בדרך שרצית. אם תתנהג אתו רע - מאה אחוז שהוא לא יהיה. אין אדם שהתנהגו אליו רע ונהיה לו טוב".

ב'שבעה' דיברת על החשיבות של לשתף, לספר לדבר על מה שמרגישים

"יש טבע של בן אדם, אני חושב שאולי אני סוג של משהו מוחצן כדי להוביל משהו.. אבל אני חושב שאם יש משהו שנקרא על שמי, שאני יכול לומר שעשיתי משהו, זו הובלת פתיחות פנימית. פתיחות נחשבת למשהו לא טוב, להביא את העולם הרע, הציבור החרדי הוא נגד הפתיחות הזו. אבל יש פתיחות של מבפנים החוצה. שאדם מוציא את הדאגות שלו, אין בריא מזה. זה הרעיון של 'ילדים מספרים על עצמם', הלב הוא לא מחסן".

כתבת מאוד ואלפי ספרים ומאמרים, למה הכי התחברת?

"כל הספרים שלי זה לא מובן לי מאליו שנמכרים ככה. אני לא יודע לכתוב עלילות.. כל העלילות שלי מתרכזות בתוך הנפש של אדם. אני רואה בזה סוג של מתנה שאנשים נמשכים לזה.. זה לא מובן מאליו. רוב האנשים נמשיכם להכיר את הנפש של עצמם. היחסים עם ההורים והילדים שלהם.. עולם שלם שבו אני שוחה".

"והגדת לבנך", אחת המשימות המורכבות של חג הפסח. איך מצליחים לעמוד במשימה הזו בשלום?

"בדיוק הכלה שלי עשתה חיפוש. אני מאוד מתרגש, כי זה באמת שמרגש אותי מאוד. היא עשתה חיפוש ומצאה את המכתבים שכתבתי לצביקי, נאי מציע לכל אחד לעשות את זה. אני כותב לילדים לשי מכתבים. קם בשלוש בלילה וכותב במשך שעתיים מחברת שלימה, מטורף. כותב דברי שבח. כן, אאפשר לכתוב על הילד שלכם חוברת שלימה של שבח וזה לא חוזר על עצמו פעמיים.

"ואז היא אומרת לי 'אני ראיתי שהיה פה איזה קטע שאתה הערת לו משהו אבל הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים כדי להבין את הנקודה', זה היה קטע של עקשנות, כתבתי לו חצי מחברת שבח על העקרונות שלו. ואז כתבתי לו שיש אנשים שהם לא כמוך,, ומכניס לו, זה 'והגדת לבנך', כשאתה בא עם טונות של אהבה..

"הורים יקרים": אם אתם תשכנעו את הילדים שלהם שאתה לא נגדם, אתה יכול להגיד להם מה שאתה רוצה, זה הסיפור של 'והגדת לבנך'".

יש כל כך הרבה עצות להצלחה בחינוך הילדים, יש עצה אחת ופשוטה שבאמת עובדת? עצת הזהב לחינוך ילדים.

"התקלת אותי.. קודם כל בגדול כדי שילד יהיה תקין": אהבה, כבוד, הערכה, יציבות, זוגיות נהותה, נוכחות הורים, גבולות וסמכויות. אם נתת את זה, בשמונים אחוז אתה בסדר.

"עצת הזהב: אני הרצתי פעם ל'הורי אומנה', ובאמצע שאני מרצה פתאום נדלק לי רעיון שהמצאתי אותו באמצע ההרצאה. אתם הורי אומנה יש לכם משהו מטורף, כלי מדד לחינוך.

"כשאדם יש לו בעיה חינוכית עם השכן שלו, או הדוד. הוא לא מתפלל אז הוא אומר 'תעזוב, תחבב אותו', הוא מאוד רגוע. אבל כשזה יהיה הבן שלו, 'הילד שלי לא יתפלל? הוא יהיה חילוני?', הוא נלחץ, הוא לא פעול נכון. קחו את מה שאתם עושים לילד האומנה העתק הדבר לילד שלכם, ומצד שני קחו את האהבה והחום שאתם מרעיפים על הילדים שלכם על ילדי האומנה.

"זו העצה, העצה היא: נסתכל על הילדים שלנו כאילו הם לא הילדים שלנו בקטע של העצבים ומצד שני להתייחס אליהם כילדים שלנו, וזה גם למורים - תתייחסו לתלמידים כאל הילדים שלכם".

לסיום, הרב ולדר. הייתי מבקש שתפנה למצלמה, לעשרות אפי הגולשים, ותיתן להם כמה נקודות מרכזיות שתרצה שייקחו אתם הלאה לחיים, מצביקי שלך. שיהיה גם לעילוי נשמתו

"לא הרב ולדר.. קודם כל: אני רוצה להודות לכולם, שהיו איתנו. איך אני מחזיק? בזכותכם!. אם אני רוצה לקחת מצביקי משהו: לפני מותו הוא דיבר עם החברים שלו ואמר 'אבא שלי לא עשה טעויות איתי', לא יודע אם זה נכון, אבל אם זו החוויה שלו..

"אני מציע לכם: אם הילדים שלכם, בחוויה שלהם, לא עשיתם אתם טעויות, אתם יכולים לעשות טעויות. תראו את הילדים כפיקדון. לעולם לא לריב עם ילד. זה לא נכון. לא מרווחים מזה שום דבר. אני האחרון שאומר שההורים אשמים, אני איש של גבולות. לתת גבולות לילד - זה לא לפגוע בו. ילד שאין לו גבולות אין לו אבא ואמא אלא שני אנשים מבולבלים..

צריך לכבד את הילד, כבוד, הערכה, יציבות. במשפחות טובות אין איבוד שליטה. אתם ההורים לא מאבדים שליטה, אתם יודעים על מה אני מדבר. זוגיות נהותה. שילד יראה צוות. גם אם יש בעיות בשלום בית - מול הילדים צוות. גבולות, סמכויות, אפליה מתקנת אם צריך".

צפו בראיון המלא עם הסופר והיועץ החינוכי הרב חיים ולדר