מכתב לאח מפלג / הרב אברהם בורודיאנסקי

(צילום: ארכיון בית המדרש ברקאי)

אליך אחי היקר שלא חושב כמוני!

אח יקר כמה נעים לי לפנות אליך כאח בערב יום ההולדת של שנינו, ראשית מזל טוב ליום ההולדת ושנית אשמח בהזדמנות זו לשוחח אתך על בעיה בתוך המשפחה.

אתה שואל איזה יומולדת הגזמת, במוצ"ש יש לנו יומלדת משפחתית גיל 3331 שהוכרנו כמשפחה אחת למרגלות הר סיני, אומנם קצת התווכחנו וזה נכפה עלינו אבל תכלס בסוף השלמנו עם המציאות ואפילו אהבנו את מה שנכפה עלינו.

מאז המשפחה עברה הרבה גלגולים ועברנו דירות, וספגנו טרגדיות, אבל איך אומרים אצלנו: "משפחה זו משפחה" וזה נכון הרי יש לנו סבות וסבתות משותפים וזה מרתק שאבא שלי ואבא שלך מספרים את אותם סיפורים על סבא אבינו וסבתא אמנו במדויק, אולי שינויים קלים אבל ממש אותם סיפורים, ולדעתי יש לכם בבית גם את הספר יחוס משפחתי שלכם ושלנו, בקיצר משפחה זו משפחה.

מה שמפריע לי זה שלאחרונה הבנתי שמפריע לך הקיום שלי בעולם. האמת שלא רק שהבנתי, אלא גם ראיתי ושמעתי, ראיתי את ההפגנות הגדולות שעשית נגדי, וגם קראתי חומר שחילקת והסברת כמה אני בעייתי ושהדרך שלי מסוכנת ופוגעת במרקם המשפחתי.

אחי היקר, ספק גדול אם בכלל תקרא את השורות הללו, יתכן שאני כבר בגדר של טרף אצלך, שאסור לקרוא את מה שאני כותב, וגם אם תקרא סביר להניח שזה יהפך לחומר הוכחות נגדי, ותצטט קטעים נבחרים מתוך השורות הללו בקונטרס הבא שתחבר ותפיץ, אבל האמת שאני כל כך אוהב אותך שלא כל כך אכפת לי מה תעשה עם זה. אני כותב לך, בתפילה ובתקווה שיום אחד תבין שאני אוהב אותך ולדבר תמיד אפשר.

אז בוא נחזור קצת אחורה, יצאנו ממצרים קיבלנו את התורה (כאיש אחד בלב אחד- זה לא רק סיסמא של בחירות) ויצאנו למסע במדבר של 40 שנה שהסבות שלנו מתו כי דברו לשון הרע (על ארץ ישראל – דומם קדוש- לא על בני אדם עם ישראל) ואז היו מספר מלחמות וכבשנו את הארץ בס"ד עצומה, היו מעברי דירות, מריבות עם שכנים (מחבלים גוים) וגם כאלו שסתם שנאו אותם ממש שונאים (שוינאים לא יהודים), שחטו אותנו, הכו בנו, אבל מתי שהיה שלום בתוך המשפחה בסוף הכל הסתדר.

עם הזמן נוצרו בתוך המשפחה כל מיני סוגי אחים, גם בגלל הטיולים שהם עשו לכל מיני ארצות למאות שנים, וגם בגלל חוסר תיאום בחוקי המשפחה, אבל תמיד שנפגשנו (בעיקר במלחמות מול שונאי ישראל) חזרה ההרמוניה המשפחתית והייתה אהבה בעיניים ובלב, וזה ריגש מחדש שוב ושוב.

תמיד ידענו בסוף לכבד אחד את השני ולזכור שאנחנו משפחה אחת ואם המשפחה תיפרד זה יפגע בנו, ולכן גם כשהיו מחלוקות וקשות ידעו בסוף לייצר גשר, הגם שהגשר היה על יסוד כאוב בלב.

בתקופה האחרונה שמתי לב שפניך אלי לא כתמול שלשום, ראיתי שמשהו מטריד אותך בכל פעם שאנחנו נפגשים. בהתחלה זו הייתה תחושה ועם הזמן יצרת מציאות חדה וברורה שאתה נגדי. פרסמת מאמרים וציטטת פסוקים ופוסקים, הוכחת מעל לכל ספק, שאני בעייתי וחריג, טבחת לא חמלת!

חשבתי הרבה מה עובר לך בראש ולמה בחרת בדרך זו להשמיץ ולפגוע, במקום לדבר ולסכם שלא חייבים להסכים על הכל. אבל אז הבנתי שהקשר המשפחתי הפך לאידיאל בעייתי, אני פוגע לטענתך בדברים הקדושים ביותר עבורך, ולכן אתה חש מלחמת קודש ומצווה להילחם בי. נרגעתי ששמעתי מאחים ובני דודים נוספים במשפחה שגם איתם יש לך בעיה שכזו, זה לא הרגיע את הכאב והפגיעה, אבל זה בהחלט נתן לי תחושה שאני לא לבד מנודה מהמשפחה בזכותך.

בדיעבד הבנתי מה הכעיס אותך אח יקר, אבל בחרתי להתעלם מהכעס שלך, אבל עכשיו ערב היומולדת המשפחתית שאבא בחר בנו להיות הבנים שלו, אז אני מרגיש שזה הזדמנות לעשות חשבון נפש משותף שכרגע הוא חד צדדי לצערי, אני חושב בזכותי ובזכות האחים המוחרמים הנוספים כמה בנים של אבא גם חוגגים יומולדת! כמה בנים נוספים הם לא יוסף שבשוק! וכמה אני מרוגש ומבין שבזכות אנשים כמונו (המוחרמים) המשפחה ממש גדלה, ואבא כל כך מאושר, כמה אחים לומדים עוד תורה ומניחים תפילין ושומרים שבת, ובקיאים בספרי אמונה ובתנ"ך (אתה יודע תנ"ך?) ובעיקר בעיקר הם מאוד אוהבים את אבא, וכל זה בזכותנו המוחרמים.

אז אחי היקר, יתכן שאני עושה דברים שקצת מרגיזים אותך, אבל תחשוב על התוצאה, תחשוב כמה בנים של אבא נוספים מיום מתן תורה הקודם ועד ליום מתן תורה זה, שוב אוהבים את אבא וחזרו והתחזקו לחיק המשפחה המורחבת, ואולי גם תחשוב כמה התרחקו בגללך מהמשפחה בדרכים שונות בפועלך בהפגנות ותקריות בשיבוש חייהם של המשפחה המורחבת בקריאות גנאי לאנשי הביטחון והצבא וכוחות הצלה וכיבוי אש ובכלל בדרך שבחרת של שמאל דוחה.

לסיכום אח יקר, ביומולדת הנוכחית אני התפלל ואבקש מאבא שיתן לי ולחברי את הכוח להמשיך ולקרב את האחים שהתרחקו, את האחים שהיו בתוך לב המשפחה והתרחקו בגלל פגיעות וחוסר סבלנות וסובלנות אליהם, או שסתם החליטו שהם רוצים משהו שונה, אחים שהם בנים של אבא בדיוק כמוני וכמוך, ושאם אני לא אדרג להם, אז אתה תצטרך לעשות את זה..... (ערבות...) אבל אתה לא יודע איך... אז תשאיר לי את העבודה ורק אל תפריע לי.