סקר שהתפרסם ב'מעריב' לקראת יום העצמאות מגלה כי רוב החרדים אומרים שהם מרגישים "ישראלים אמיתיים" (54% במידה רבה, עוד 20% במידה מסוימת).
(הסקר במגזר היהודי בוצע על ידי חברת פרויקט המדגם, בניהולו של ד"ר אריאל איילון ופורסם על ידי שמואל רוזנר במעריב היום).
האמת חייבת להיאמר כי אני לא הופתעתי. כבר שנים אני טוען לתחושת שייכות חרדית עמוקה לארץ הקודש ושייכות איתנה למדינה, ברור שהארץ בזיקה ראשית והמדינה משנית.
הסיבות רבות ומגוונות המשפיעה ביותר היותם כאן הרבה לפני המדינה. חרדים היו כאן כבר אז ספרדים (סטי"ם) עליות החסידים ותלמידי הגר"א, תימנים מ'אעלה בתמר' ועוד.
להבדיל מהעליות הציוניות הראשונות שהיו על טהרת האשכנזיות, בשוני מהעולים לעבד את האדמה ולשכון בארץ, הגיעו לכאן עובדי ה' שבקשו להידמות לעליון שוכן שמים.
הם באו לאכול מפריה ולשבוע מטובה וללכת בדרכי אבות שוכני מכפלה. רבים מהם חשקו לקיים כשליש ממצוות הארץ שאינם נוהגות בארץ העמים וחפצו בכך לקיים מצוות חכמים.
אחרים חיפשו מדור סמוך ונראה למקום המקדש לשפוך צקון לחש ליד שריד המקדש בתחינה ובקשה מהרה יבנה המקדש.
אדהכי והכי קמו עלינו לכלותינו ואירופה הייתה למאכולת אש וארץ ישראל הייתה מקלט לכל הנשארים לפליטה והיה קודש.
המדינה שהוקמה בדרך הייתה למשענתם של שרידים ופליטים אשר אחרי שנות גלות ורדיפות מצאו בית. רבים וטובים מסרו את נפשם להקמתה ורבים חללים נפלו להגנתה.
חרף מלחמות ושפך דם, קם העם היהודי על אדמתו בארץ ישראל, מתוך אמונה עמוקה בצור ישראל וגואלו והשיג תוצאות מרשימות.
עולם התורה התנשא לגבהים, החינוך החרדי שגשג ופרח לממדים חסרי תקדים מבחינה היסטורית, המונים שבו לצור מחצבתם ומורשת ספרד החזירה עטרה ליושנה.
צבא רב של תלמידי חכמים מופלגים מכל העדות התעלה על אדמת קודש, גדודים של עובדי השם בנים ובנות המתייגעים אחר תיקון מידות, אהבת השם ושמירת הלשון פורחים מכל עבר. רוב האזורים בארץ מתברכים במוסדות ונקודות אור תורניות אפילו בלב הישימון.
שאי סביב עיניך וראי מי חולל אלו בוודאי שללא ברכת שמים, תפילות הצדיקים, הנחיות החכמים לא היינו שם, אבל לראות את כל אלה ולא לראות את חלקה של המדינה בכינון מערכת תמיכה ממשלתית בביטחון החברתי, בהקמת מערך בריאות למופת, הובלת מערכת ביטחון מפוארת, כמוה ככפירה בטובתו של הקב"ה.
נכון שטוב לנו כאן למרות, למרות שוחרי רעתנו המסיתים והמדיחים. חרף מערכת תקשורת של ריב ומדון. למרות התפרצות אלימה מעת לעת של שומרי הסדר, או התנכלות מתמדת של אבירי הצדק.
חרף ההתנשאות עלינו לא מצליחים להנמיך את קומתינו, היא זקופה וגבה לבנו בדרך השם. מצער עד מאוד שקמו בקרבנו אנרכיסטים שכל מגמתם אינה התרסה נגד המדינה ומיצגיה, אלא פגיעה במנהיגות החרדית המרכזית ומוביליה.
אנו חיים בגן עדן. גדול תלמידי הבעש"ט, רבי יעקב יוסף מפולנאה אמר כי גן עדן הוא כאן והאדם בורא אותו במו ידיו.
בהרצאותי לקציני צה"ל נהגתי להשתמש בנתון המדהים של אפס ירידה חרדית מהארץ, הסברתי זאת בתחושת גן העדן שחרדים רבים שותפים לה. תמיד היו נשלפים הפנקסים ותזכורת לדברי הונצחה שם.
תזכרו: אנו בגן עדן.
כבר כתב אחד מגדולי המוסר אודות הפעולות הנדרשות בליל הסדר שכולן זוטות לכאורה, להטביל שתי פעמים, לכרוך מרור בחרוסת וכן הלאה, מדוע לא לחוג את חג העצמאות היהודי יום צאתנו ממצרים באולם ענק עם במות בידור וזיקוקין.
הוא מותיב והוא מפרק: צרמוניות גדולות עם אורות במה טיבם שרושמם פג מיד, ההודיה וההכרה בחוג המשפחה, עם פעולות החוזרות על ונשנות אלפי שנים נחקקות בנפש ובכוחן לשמר את ההכרה, את ההודאה ולהעצים את התקווה להמשך עצמאותנו.
לא במחולות ולא במשואות נחוג. לא בדגלים והימנונים ולא בפטישי פלסטיק או נפנוף לאומי.
אך בתוך הבית פנימה נודה לבורא עולם בדרכינו, על הטוב אשר גמלנו, לא נוסיף ולא נגרע מאומה מסידור התפילה, נזכור כי להשם הישועה, ידוע נדע כי נוכח הקושי הגדול, עם משפטים לא ידעום, או חוקים שלא שיערו אבותינו, רוב רובו של העם היושב בציון מאמין בבורא עולם באחוזים מרשימים, הערב רב מצטמק ורע לו והעם רובו ממתין לחיבוק מאיתנו. מבחינתם החיבוק הגדול ביותר שלנו הוא - הכרה בטובה של מדינת ישראל.
חיבוק גדול אחים!
הצגת כל התגובות