רבים מתושבי חו"ל המתגוררים בשכירות בארץ, שבו למדינותיהם בתקופת פרוץ מגיפת הקורונה. הגאון רבי אשר וייס, אב"ד דרכי תורה, נשאל האם עליהם לשלם דמי שכירות על תקופה זו.
תחילה מסר שיעור נרחב בעניין, אך בשיעור אין את כל הפרטים המפורטים בפסק ההלכה המפורט, בו כתב: "לשאלת רבים מבני חוץ לארץ שנטשו את ביתם שבארץ ישראל וחזרו לארצות מוצאם בפרוץ מגיפת הקורונה ואין בידם לחזור ארצה, וברצונם לבטל את חוזי השכירות של הבתים ששכרו בארץ ישראל, או לפחות להפחית את סכום השכירות באופן דרסטי. בעלי הבתים לעומתם טוענים שחוזי השכירות נחתמו לתקופת שנה ואי אפשר לחזור בהן באמצע התקופה. ומה עוד שלהדיא מפורש בחוזה השכירות שגם במקרה של אונס אין השוכר יכול לחזור בו".
בפסק הנרחב, כותב הרב כי יש לדון בשתי שאלות. "א. האם מקרה דידן אכן הוי בכלל מכת מדינה או לא, ויש כמה נפ"מ בין אונס למכת מדינה כפי שיבואר לקמן. ב. האם זכותם של בעלי הדירות רק לבטל את הסכמי השכירות, ואזי יצטרכו לפנות מיד את הבתים, דהלא פשוט דאם חזרו בהם מן השכירות אין להם רשות להשאיר את חפציהם בדירה אפילו לשעה מועטת, או שמא זכותם אף להפחית מן השכירות, מכיון שאין בידם לגור בבתים".
אחרי מו"מ הלכתי ארוך ומנומק כותב הרב, "בנידון דידן, נראה עיקר להלכה דאכן יש כאן דין מכת מדינה, ומשו"כ השוכרים שרוצים לבטל את הסכמי השכירות יש בידם לעשות כן, אך רק לאחר שיפנו את כל חפציהם שבדירה ויחזירו את הדירות למצב שבו אמור להיות כשמסתיים הסכם השכירות, וכדין כל מי שמחזיר דירה שכורה למשכיר, אך אין בידם לבטל את השכירות כל עוד רהיטיהם וחפציהם בדירה".
"ואלה שרוצים להפחית משכר הדירה, יש הצדקה בתביעתם, כיון שאין הם דרים בתוכם ואין בידם לחזור לבתים משום מכת מדינה, אך קשה לקבוע בזה סכום התפשרות, שהרי מצד אחד עדיין חפציהם בדירה ואין בעל הדירה יכול לעשות שימוש בבית, ומאידך גיסא אין השוכר דר בבית. גם אנן סהדי שגם אילו היה מפנה חפציו מן הדירה ברוב המקרים אין ביד המשכיר להשכיר את הדירה לאחרים כי דירות אלה מיועדות לבני חו"ל שכעת כולם בחו"ל".
"והנה לכאורה אם יתבע השוכר להפחית את דמי השכירות יאמר המשכיר אני רוצה לבטל את הסכם השכירות ותפנה את הדירה, וכיון שהמשכיר יודע שאין השוכר יכול לעשות כן, שהרי רוב השוכרים השאירו בבית את כל החפצים האישיים, ואף אם ימצאו מי שמוכן לעשות את הפינוי וההובלה, וגם ימצאו שטחי איחסון מ"מ שום אדם לא יכניס לביתו זרים שיפנוהו כאשר כל חפציו האישיים נמצאים בבית, נמצא שהמשכיר מנצל את מצוקת השוכר כדי לאלצו לשלם את מלוא השכירות. ונראה לענ"ד דכל כהאי גוונא כופין על מדת סדום, וכיון שאין המשכיר יכול להשכיר את הבית לעת כזאת כאשר אין דורש ואין מבקש, יש להפחית את שכר הדירה כנ"ל, ואין לקבל את טענת המשכיר לבטל את ההסכם ולדרוש את פינוי השוכר".
"וגם לא שייך כאן להתחשב במצבם הקשה של בעלי הדירות שמשלמים משכנתאות וחובות, דהלא מאידך גם שוכרים רבים נמצאים במצוקה קשה וצריכים לשלם שכר דירה במקומות מושבם העכשווי, וגם מאלה שמתארחים אצל ההורים, או שהוריהם משלמים השכירות שלהם רבים מהם נמצאים במצוקה כלכלית בזמן תהפוכות זה, ואין בידינו לדעת מצוקתם של מי גדולה משל חבירו, ולפיכך נראה לענ"ד שיש להתפשר על כחמישים אחוז משכר הדירה".
"ועוד רגע אדברה, בתחום שכירות של בתי עסק ומסחר, חנויות ומשרדים שנסגרו עפ"י החלטת המדינה ובעלי העסקים לא יכולים לעמוד בתנאי השכירות מכיון שהמסחר נפסק לחלוטין ואין להם כל הכנסות".
"ופשוט דזה ודאי הוי מכת מדינה ודין השוכרים כדין החוכר שמנכה מן החכירות, וזכות השוכרים לא לשלם את דמי השכירות, אך נראה דהשוכר יצטרך לשלם דמי איחסון של תכולת החנות, דמהיכי תיתי לחייב את המשכיר לאחסן את חפצי השוכר ומלכולתו חינם אין כסף. אלא שיש לעיין אם המשכיר דורש את פינוי החנות האם הדין עמו. דלכאורה לפי פסק הרמ"א לא זו בלבד שהשוכר יכול לבטל את הסכם השכירות, אלא הוא אף זכאי לנכות את שכר הדירה מבלי לבטל את עיקר ההסכם".
"וכן נראה גם בנידון דידן, זכות השוכר לקיים את השכירות בעינו עד יעבור זעם על אף שלא ישלם כל דמי השכירות על התקופה שבה החנות היתה סגורה ומסוגרת עפ"י החלטת המדינה".
לסיום כותב הגר"א וייס, "ובכל עיקר שאלות אלה והדומות לה, יש לעשות השתדלות גדולה שכל בתי הדין, ופוסקי ההלכה שמורים הלכה לרבים, יסכימו לדעה אחת ולפסיקה אחת, שלא תהא עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה וכל אחד יעשה דין לעצמו, וישאל רב שיפסוק בדרך הנוחה לו ויתחלל שם שמים, ופעמים רבות תופעה זו הביאה אנשים לפנות לערכאות חלילה".