בטיול של קבוצת בני ישיבה שהדרכתי לאחרונה בנחלי הגליל, בין מסלול למסלול, התפללנו תפילת שחרית ברחבה ליד קבר יונתן בן עוזיאל (נהגנו כך, כיון שכך פסק ראש הישיבה, שאסור להיכנס לקבר עם תפילין וטלית).
על המצבה, הבחנתי שישנם ניילוניות שבהם דוחפים המתפללים והמתפללות פתקים עם בקשות אישיות, כעין הפתקים שדוחפים בין אבני הכותל המערבי שממנו לא זזה שכינה מעולם.
מנהג זה היה חדש לי, ולכל המטיילים. והנה, אחד מהם (תושב בני ברק) הסתקרן ביותר, והוא נהג כמו אותו צ'אלמר עליו מספר המחנך המפורסם ר' חיים ולדר שאשתו עיינה בפתקים בכותל המערבי וכו' (ראה: אנשים מספרים על עצמם שם, ספר הצ'אלמר שם).
וגם הוא (כאמור בניברעקר ולא צ'אלמר) עיין בכמה פתקים שמצא על הרצפה, והראה לכל הקבוצה... או אז, נדהמנו כולנו כפי ששנים רבות לא ארע לי.
בפתק אחד, אני קורא: "לכבוד התנא רבי יונתן בן עוזיאל".
בעוד פתק אני קורא: "בזכות הצדיק יהונתן בן עוזיאל".
בפתק השלישי הסתפק הכותב בציור של שמש, ירח, לב עם ידיים פשוטות לרווחה, ואיש מניף ידים. כדי להיות בטוח שיונתן בן עוזיאל מבין את בקשתו, נכתב: "אהבה, בריאות, אושר, ועושר". (כאגב נציין שהיו כמה פתקים באנגלית, ספק האם התנא יונתן בן עוזיאל יודע לקרוא אנגלית).
פתקים אלו מפליאים כל מתבונן, ולא נתעמק במנהג "דחיפת הפתקים בכותל המערבי" (ויש הרבה חומר בעניין, רק נציין את שכתב רבה של העיר העתיקה, הגאון רבי אביגדור נבנצל אודות מנהג דחיפת הפתקים בין אבני הכותל: "אין שום ענין בזה, הקב"ה אינו 'קורא' תפילה, אלא 'שומע' תפילה", כמו כן אסר הרב להכניס את ידיו בין אבני הכותל, מתוך ספר "סובו ציון").
לאחרונה שמעתי על תיבת אימייל של "הקרן למורשת הכותל", שם כותבים מיילים לריבונו של עולם. מעניין במיוחד תוך כמה שנים יגיעו האימיילים גם לקבר יונתן בן עוזיאל כדי לזכות את אלה שמעוניינים/ות לכתוב לו, ומפאת המרחק העצום לגליל, הרי שאינם יכולים לעשות זאת.
• • •
כאמור, בפתק הראשון בקבר יונתן בן עוזיאל נכתב פשוטו כמשמעו "לכבוד", ואילו בפתק השני נכתב "בזכות". מיד כשחזרתי מהטיול, נכנסתי לבית המדרש לעיין האם מותר ע"פ ההלכה "לכתוב מכתב ליונתן בן עוזיאל", או רק לבקש מריבונו של עולם "בזכות יונתן בן עוזיאל"?? (כאמור, לא נתעמק בשאלה האם בכלל יש ענין לכתוב פתקים בכותל, או בקברי צדיקים).
• • •
נתחיל עם פסוקי התורה (דברים יח ט-טו): "כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ... לֹא-תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם... וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. כִּי-תוֹעֲבַת ה', כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה".
מפסוק זה למד הרמב"ם, (הלכות עבודה-זרה, פרק יא, הלכה יז) על איסור לנסות ליצור קשר עם המתים במטרה לקבל מהם מידע.
את רמב"ם זה ככל הנראה ראה אדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר שפירא, ולמרות זאת פסק בשו"ת מנחת אלעזר (סימן ס"ח) שאין איסור לבקש מהצדיק בעצמו שימליצו טוב בעדינו, ובדיוק כמו בלוויית נפטר, אנו מבקשים מהנפטר ז"ל שימליץ טוב בעדינו בשמים (הוא הסתמך בעניין זה על כלב בן יפונה שביקש מהאבות "בקשו עלי רחמים").
בפרק הבא, נחשוף מנהג על יהודי עירק, לזבוח קורבנות על גבי קברי צדיקים, ובכך לטענתם לקבל גשמים בעת בצורת.
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, השם דגש על ההיסטוריה התורנית של ארץ ישראל, מדריך טיולים, ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות