אבותי, מדורות עברו, היו חסידים של צדיקי בית רוז'ין, סדיגורא ובויאן. יראת כבוד תהומית ליוותה אותנו מינקות לכינוי 'ריז'נע קינדער' (ילדי רוז'ין). משל נילווה, סיפר על מטפס הרים שהעפיל לפסגה וראה ילדים מתרוצצים עליה, לתמיהתו השיבו: אתה התייגעת להעפיל, ואנו נולדנו כאן.
הלילה הלך לעולמו הרבי מסדיגורה, דמות פטריארכלית יפת תואר, מקרינה, מלאה מזן אל זן תורה, חכמה ויראה טהורה. שבע השנים הטובות בהנהגתו, היו לחסידיו גן עדן, שנגדע באחת: מיטתו המכוסה בטלית צחורה על רצפת בית מדרשו, מבטאים עליה לגן עדנו.
זעקות השבר של חסידים זקנים עם נערים קורעים שמים בצעקה אילמת 'למה' - אומרות הכל. 'וידום' הוא חלק מהליכות היהודי מאז ומקדם. אין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימה, והמעבר מהנהגה להנהגה, גם אם הוא מר כלענה, לועסים ולועסים עד שהכל מתמתק.
האסון כבד מנשוא. גם החלל שנוצר אחרי אביו, אוהבן של ישראל, העיק מאוד, והנה ברגע הבן הצנוע, השקט והכמעט אלמוני הורם מעם והתנשא כלביא. חסידים האמינו, ועודם מאמינים בעוז, שהחסידות לא רק תשרוד עד ביאת הגואל, אלא אף תקרב את הגאולה.
החלל העצום שהותיר אחריו הרבי זצ"ל יורגש, אבל גם יושלם. לנו אין הבנה כלשהי בהנהגות הבורא. אנו מאמינים שכזו אכזריות לא יכולה לצאת אלא מבעל הרחמים בעצמו, כמאמר ה'שפת אמת' אחר מות אחיו.
עם זאת, אנו מאמינים באמונה שלמה בהבטחה 'ובא השמש וזרח השמש; עד שלא שקעה שמשו של זה, זרחה שמשו של זה'. ההלם הוא נורא והאלם עמוק ממנו.
היום הוא יום ההילולא של הצדיק רבי אהרן מבעלז זצ"ל, שאמר באורח פלא, כשנשאל על קביעת זמן חתונה ביום זה, 'זה היום שלי'. לאחר אמר: 'בחרת לך יום טוב'.
כשהגשתי לרבי זצ"ל את ספרי על הרבי מבעלז זצ"ל, 'צנצנת המן', ישב עמי במעונו שעה ארוכה, אותה לעולם לא אשכח: הנעימות, החיוניות, הידע העשיר שהקיף עולמות טמירין.
מדי פעם הוא ניגש לארון הספרים, שלף ספר, הצביע על דבר מה, הוציא ממגירה מכתב היסטורי נדיר ופתח בפני את אוצרו הטוב בנדיבות אין סופית. לאחר מכן, אחרי קריאת הספר, שיגר לי על ידי שליח מבני משפחתו הערות מחכימות ומאירות עיניים.
יהי זכרו ברוך, ובניו ממשיכי השושלת ימשיכו ממרומי פסגות להאציל תורה, חכמה וחסידות על צאן מרעיתו, עדי בא לציון גואל. ומי שאמר לעולמו די, יאמר לצרותינו די!