פולמוס הלכתי: כמה כסף מותר לשלם על אתרוג?

(צילום: ארי קופרשטוק)

בימים אלו יוצאים המוני בני ישראל עם מסכה על פניהם ומיטב כספם - ששרד את אי העבודה בחצי השנה האחרונה – בידם, משתדלים להתחמק משוטרים (אם כי מדינת ישראל לא אסרה על רכישת ד' מינים) ורוכשים ארבעת המינים מהודרים.

אנו נצא לפולמוס תורני - כמה כסף מותר לשלם על אתרוג, והאם ציבור בני התורה שהתרושש בעקבות הקורנה, מותר לו לשלם על אתרוג מהודר תשלום גבוה?!

"מעשה[1] בתנאים רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שנסעו בספינה בחג הסוכות, והיה לולב רק לרבן גמליאל ששילם עליו אלף זוז, נטלו רבן גמליאל ויצא בו ונתנו לרבי יהושע במתנה. נטלו רבי יהושע ויצא בו, ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה במתנה. נטלו רבי אלעזר בן עזריה ויצא בו, ונתנו במתנה לרבי עקיבא. נטלו ר"ע ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל.." שואלת הגמרא "למה לי למימר שלקחו באלף זוז? להודיעך כמה מצות חביבות עליהן".

על גמרא תמוהה זו, הקשו ראשונים ואחרונים: הרי אחת מתקנות אושה[2] הם שיהא אדם מפריש עד חומש מנכסיו למצות, והיאך חז"ל עברו על תקנה זו ורכשו לולב יקר ביותר?!

***

ואכן רבי אשר בן יחיאל - הרא"ש, מחשובי הראשונים באשכנז (נפטר לפני 691 שנים), פוסק שחז"ל כתבו 1000 זוז בלשון גוזמה, ובאמת היה מדובר בפחות, ולא יתכן שהתנאים ישלמו ממון רב על ארבעת המינים[3].

לעומתו, רבי יואל סירקיש – (מחכמי קראקוב נפטר לפני 380 שנים) מחבר פרוש הב"ח על ספר ארבעה טורים, פוסק[4]- "לאו גוזמה, אלא אלף זוז ממש", והמדובר שרבן גמליאל היה עשיר, ולכן היה מותר לו לבזבז יותר מחומש.

עוד מבאר הב"ח ומתרץ שאין קושיה כלל במעשהו של רבן גמליאל שבזבז יותר מחומש, כיון שכל התקנה הזאת הייתה כדי שהוא שלא יפול מנכסיו, ורבן גמליאל היה נשיא, ומוטל על הציבור לפרנסו והיה מותר לו לשלם 1000 זוז.

הגאון רבי יעקב אֶטלינגר בעל ה"ערוך לנר" (מחכמי גרמניה נפטר בתרל"ב-1871) מבאר שנאמר על כל התנאים "מצות חביבין עליהם" למרות שרק רבן גמליאל רכש את הלולב, כיון שכולם רצו לקנות, אבל רבן גמליאל הוסיף עליהם, ולכן מעלה עליהם הגמרא שלכולם היו מצוות חביבות עליהם.

החזון איש מבאר[5] שאדם רשאי להוציא ממונו לכל מה שהוא רוצה, כמו 'טיול' שמותר לו להוציא את כל רכושו, וכעין כך מסופר על הגר"א שהסכים לתת למי שיתן לו ד' מינים את כל המצווה של הד' מינים, כי העיקר זה לעשות רצון ה'.

בפרקים הבאים נביא עוד תשובות בענין.

[1] סוכה מ"א ע"ב

[2] ירושלמי פאה א, א; ירושלמי כתובות ד, ח, וכן אמר ר' אילעא: באושא התקינו, המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. תניא נמי הכי: המבזבז - אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות" (בבלי כתובות נ ע"א)

[3] , וכן כתב רבנו ירוחם, וכן מרן רבי יוסף קארו. (אור"ח טור תרנ"ו)

[4] אורח חיים טור תרנ"ו

[5] או"ח סימן קמ"ט ס"ק ג')

• ישראל שפירא, הינו היסטוריון, חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליציה ובווקבינה, מרצה ומדריך טיולים
  להזמנות סיורים והרצאות, נא לפנות: sisraerl@gmail.com