העולם מבולבל, אז היה אתה המנהיג! / דעה

(צילום: כיכר השבת)

אנחנו מבולבלים, ומרוב שאנו מבולבלים, אנחנו מבלבלים בין חוק לבין הוראות החיים.

רבים מאיתנו מסתכלים סביב ואומרים: "למה הם כן ואנחנו לא"? (בהתייחס למפגיני בלפור), "למה להם מותר ולנו לא"? (בהתייחס לשרים וח"כים שמפרים בידוד / סגר) ו"איך זה שהם אומרים לנו - והם לא עושים"? (בהתייחס לשוטר שנותן דו"ח על מסכה ולפניו שלו אין מסכה).

כן, אנחנו מתרעמים, ובצדק. קשה לנו לראות שאבא ואימא אומרים לנו לנהוג בצורה מסוימת, והם בעצמם נוהגים אחרת... אבל האם מכיוון שהם חוטאים ופושעים – מותר לנו לחטוא?

למי אנחנו עושים 'דווקא'? האם מכיוון שהם מפרים את הוראות עצמם, מותר לנו להקל ראש? עם מי אנו מתחכמים? בעולם מבולבל, שבו אין מנהיג, בואו ונשמע למנהיג האמיתי, זה של הבירה כולה.

והמנהיג האמיתי אומר לנו חזור ואמור: "הישמרו לנפשותיכם!". האם נכון נעשה שנענה לו: "אבל למה הם לא?"...

כמנחת הורים, אני פוגשת כל העת הורים ושומעת את סיפוריהם. ילדים קטנים באים לאבא בתלונה: "אבל אבא, למה לו כן ולי לא?"; "אבא, למה לו מותר ולי אסור?".

אך ילדים גדולים, מחונכים ובוגרים, לא שואלים את השאלה הזו, כי הם מבינים שאם אומרים להם "לא!" – סימן שהם צריכים לשמוע בכל מקרה. יתכן שירגיז אותם שאחיהם הקטן לא מקשיב ולא שומע, אבל הם יבינו שזה לא קשור אליהם. הם צריכים לציית להוריהם.

ואנחנו, כמו תינוקות, שואלים את עצמנו: "אבל למה קונים רק לו צעצוע, ולנו לא"? = מדוע רק הוא ארח בחג אורחים ואנחנו לא? "למה אני צריך ללבוש מעיל ולו לא אומרים?" = מדוע רק אני צריך ללכת עם מסכה ואחרים לא נשמעים לחוק?

במקום שאין אנשים – עלינו להיות אנשים. במקום שאין מנהיג – עלינו לקחת על עצמנו מנהיגות. בואו נהיה כל אחד מנהיג של עצמו. נהיה חכמים ולא צודקים. לא ננסה להשוות את עצמנו לאחרים, אלא נאמר לעצמנו: אני עושה מה שאני מבין שעלי לעשות. לא ממרה חוק ולא מסתכן.

לא מסתכל לצדדים ולא שואל שאלות. לא מתחכם ולא מתנער מאחריות. שומר על עצמי, על ביתי ועל ילדיי. שואל את עצמי כל הזמן מה טוב לעשות, מה נכון ומה כדאי. כשאני אדע שהכוחות בידי, לא אתבלבל מאלו שמבלבלים אותי.

וכשכל אחד מאתנו יהיה המנהיג של עצמו, המונהג על ידי מנהיג העולם, אולי נצליח כך, מלמטה למעלה, לסדר קצת את הבלבול שתקף את כולם.