מוטי גרבר, בן 27 מאלעד, אב לפעוט ובעל מסור לרעייתו, ויצחק סאמעט, תלמיד ישיבה בן 18 מחסידות תולדות אהרן בירושלים, באו לקיים שתי מצוות חשובות ביום ראשון של חול המועד פסח תשע"ה, הלווית המת וכבוד לתלמיד חכם שנפטר - ומעט לאחר מכן לוו בעצמם למנוחת עולמים.
את האסון שטלטל אז, בט"ו ניסן, את הציבור החרדי כולו, קשה לשכוח: אלפי בני אדם שהשתתפו בהלוויתו של מרן פוסק הדור הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, רמסו ברגליהם מבלי משים את שני הצעירים.
האברך החייכן מאלעד, תלמידו לשעבר של הרב המנוח, ועלם החמודות ממאה שערים שירד לבני ברק להלוויתו של בעל 'שבט הלוי', נקלעו לצפיפות בלתי אפשרית והיו למרמס עד למותם המזעזע.
בעוד עיני ה'עולם' היו נשואות לשכונת זכרון מאיר בבני ברק, מקום מושבו של הגר"ש זצוק"ל, יצאו מהמקום בשורות איוב על כך שחייהם של מוטי ויצחק קופדו, בשוגג, בידי המון מלווים.
כשש שנים לאחר מכן, בהלווית הבן הגרח"מ זצ"ל שנפטר מקורונה, מאותו בנין של ישיבת חכמי לובלין המפוארת, עלולה לצאת הלילה שורת אסונות, שרק מלתאר אותם הבשר הופך לחידודין חידודין: בשיאה של מגפת הקורונה, עלולים להיצמד זה לזה אנשים יקרים וטובים, בני תשחורת, אנשים באמצע החיים וכאלו הבאים בימים, ללא שיחושו כי הנגיף הארור עובר מהאחד לשני במהירות הבזק.
ההשוואה ל'הפגנות בלפור', מלבד שהיא נואלת כי היא משווה את הערך שיש לציבור יראי השם לחיי אדם לערכו בעיני גלויי הראש, הינה מופרכת לחלוטין: תנאי הצפיפות ושיעור התחלואה במגזר, גבוהים בהרבה, ומשכך גם החשש גדול יותר.
מי מסוגל ליטול על עצמו את הסיכון להיות אחד מתוך שרשרת הדבקה, לחשוף את עצמו לקורונה ולהוביל אותה הלאה? מי צריך משטרה וחוק - שלכאורה עוינים לעתים - כדי להבין שעליו לחוס על עצמו וזולתו?
משיחה שקיימתי הערב עם אחד ממקורביו של מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל, רב ו'מגיד מישרים' נכבד לכשעצמו (שמסיבותיו העדיף לא להיחשף בשמו), מהדהד באוזני בעיקר משפט אחד. "אם הוא היה איתנו היום, אין צל של ספק שהיה מורה להישאר בבית, להגיד בזמן הלווית בנו 'קפיטל' תהלים וזהו", הוא הפטיר בתנועת יד חדה.
לפחות שני מקרי פטירה מקורונה ואחד שעדיין מתיייסר בבית החולים, שאני יודע, נבעו מהדבקה שאירעה במהלך הלוויה או 'שבעה' בחודשים האחרונים; האם גם הלוויה הלילה תגרור הלוויות נוספות, כפי שאירע בנסיבות אחרות בהלווית הרב וואזנר האב?
רחמנא לישזבן.
הצגת כל התגובות