האם עלי הכהן קבור בחוף 'סידנא עלי'?

(צילום: ישראל שפירא)

פרק ב': לכבוד חודש הרחמים והסליחות יצאנו לחוף ים בהרצליה, 'סידני עלי' שמו, הקרוי ע"ש של מסגד 'סידני עלי' עליו ישנה מסורת שהוא הוא קברו של עלי כהן גדול.

• ראש חודש אלול בחוף 'סידנא עלי' הרצליה

חוף 'סידני עלי' מוצל בשעות הראשונות של היום, עקב כך שעל קו החוף מצויה גבעת כורכר ענקית שהגיעו כגרגירי חול במסע ארוך לפני שנים רבות מהדלתא של הנילוס עד חופי ישראל, והתגבשו לגבעות המצויות בהמוניהם על קו החוף, בעיקר באזור הרצליה נתניה וצפון תל אביב. ישנם מקומות שגבעות הכורכר בסכנה, והבניה עליהם הופסקה מפאת נפילה.

הגורמים לכך הם סכרים שנבנו על הנילוס, שחוסמים את המשך זרימת החול הטבעית לעבר חופי ארץ ישראל, מה שגורם לגבעות הכורכר להפסיק להתחזק, ואפילו לחששות קריסה בשל גובהם הרב.

בגבעת הכורכר, מעל החוף שאנו נמצאים, בנוי מסגד 'סידנא עלי'^[1]. המסורת המוסלמית סבורה שעלי הנ"ל, הינו לוחם ערבי, שנהרג במקום במלחמה בין הנוצרים לממלוכים מוסלמים בשנת 1251 למניינם.

דא עקא שמקורות שומרוני טענו שהמדובר בעֵלִי הכהן. אחריהם העתיקו מספר ספרים יהודים, כגון רבי אהרון אשכנזי בספרו 'יד אהרון'^[2]: "עולין מן הספינה ליפו כמו שתי שעות... והכא נטמן עלי הכהן, ולבי הומה לקול המולה".

גם הג"ר שאול הארנשטין, בספרו 'גבעת שאול'^[3], העתיק את מסורת השומרונים, אך סייג וכתב: "למזרח יפו סמוך לחוף הים נמצא בית קטן וקבר אחד בתוך הבית וציון גדול נמצא על הקבר והקראים ילכו להתפלל שם, כי אומרים אשר שם קבור עלי הכהן הנזכר בשמואל א'".

לעומתם הגאון החוקר רבי יהוסף שוורץ, בספרו 'תבואות הארץ', טען לזיוף וכתב בחריפות: "ואני עמדתי על הדבר הזה כמשתאה איך אפשר שקבורת עלי שם. הלא מת בשילה ומי הביאו למרחקים?... ושומר נפשו ירחיק מהאמין דברי הבל"^[4].

ליד קברו של עלי הנ"ל (שכאמור מחלוקת האם עלי הכהן גדול, או להבדיל אלף אלפי הבדלות- עלי לוחם ערבי) הייתה בעבר אבן שחורה קדושה, ששימשה את ערביי המקום לוודא האם האדם שנמצא קרוב אליה, משקר או דובר אמת[5]. בביקורי במקום נאמר לי מאת ערבי המקום שאכן כך היה המעשה וכך מקובל עליהם מסורת אבותיהם על אבן קדושה שלמרבה הצער נעלמה ברבבות הימים.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com

[1] זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל ח"א תשמ"ה עמוד 278

[2] שנת תקצ"ט (1839)

[3] וינה תרנ"ג עמוד 22.

[4] תבואות הארץ תר"ס עמוד קסט.

[5] כך כותב זאב וילנאי, אריאל-אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, הוצאת עם עובד, 1978.