מרכז קניות בירושלים. שעת ערב מוקדמת. בכניסה, לצד מדפים עמוסים בכלים חד פעמיים, פגשתי ביהודית. יהודית היא אישה חילונית לחלוטין. היא אחזת בידיה בעגלת קניות עמוסה בסכו"ם חד פעמי.
"בשביל מה כל הכמות הזו?" שאלתי אותה. לא הופתעתי מתשובתה. היא הסבירה שהממשלה מעלה את המיסים על המוצרים הללו וזה פוגע גם בה כחילונית. "יש לי נכדים", היא סיפרה, "שכאשר הם מגיעים קשה לי לשטוף כלים רבים ולכן אני נוהגת לארח אותם בכלים חד פעמיים". לדבריה, כעת היא מצטיידת בכמות גבוהה, שתספיק לה לתקופה ארוכה.
זמן קצר קודם לכן, כשנכנסתי למרכז הקניות ובידי מצלמה, שאלתי אדם חרדי שפגשתי אם בכוונתו לקנות כלים חד פעמיים רבים כי ברצוני לצלם זאת. זו הייתה תשובתו: "אני קונה חד פעמי אבל לא הרבה מאוד, עושה זאת קצר. אין לי מספיק כסף כדי לקנות חד פעמי לשנה שלמה, פשוט אין לי כסף".
באותה חנות פגשתי גם עובד שמסדר במדפים את הכלים החד פעמיים. הוא סיפר לי שבימים האחרונים, אחת ביום בממוצע, מגיעים לסניף שני משאיות של חד פעמי. "זה טרוף מה שקורה כאן", תיאר.
בחנות נוספת פגשתי את יהודה, אב ל-10 ילדים משכונת גאולה בירושלים. "פיניתי את המחסן בבית", הוא סיפר לי. "עכשיו כולו מלא בכלים חד פעמיים. אנחנו מקווים שהמיסים לא יעלו אבל מתכוננים. אני בטוח שבסוף גם אם זה יעלה יהיו מכירות ושוק שחור לחד פעמי אבל אני מתכונן".
במאה שערים, בשעה מאוחרת יותר, פגשתי את שמעון, חסיד תולדות הארון ואב ל-10 ילדים. הוא סיפר שראה את הציוץ של ליברמן על ה"מדיח", ואמר: "יש לי 10 ילדים, בשבת אין מדיח, זה שלוש סעודות, זה-60 צלחות למדיח במוצ"ש, זה לא הגיוני".
סיבוב בירושלים של ערב גזירות.
הצגת כל התגובות