הרבנית רויטל ישראל בטור תגובה לכותב השורות על מאמרו: "הקבלה והחסידות גרמו לבערותם של ההמונים היהודים" כתבה בין היתר "אל תפסול אף דרך, ואף שיטה – כולנו בנים לאב אחד!".
טענותיה של רויטל ישראל היו על הציטוט של כותב השורות, מתוך עיתון 'יתד נאמן' ממאמרו של הרב ראובן אליצור, שכדי להוכיח שהחכם הגליציני מנדל לפין היה "משכיל", הוא ציטט את דעתו בגנות הקבלה והחסידות.
רויטל ישראל טענה בין היתר: מי יכריע? אולי המשיח? ואולי כיפה סרוגה, או חבדניק? ואולי ליטאי? ואם הוא ישיר נ נח נחמן מאומן? או יערוך טישים? די! מספיק לבלבל בראש! יש רק אמת אחת!
____
טענות קשות טענה רויטל ישראל, שמשמעותן היא, שכל הדרכים טובות, כולם ישבו בגן עדן, לא רק הלמדנים שמתפלפלים בחידושי רֶבּ שׁימֶען שְׁקוֹפּ, אלא גם אלו שרוקדים בצמתים, על כל אחד לבחור את הדרך המתאימה לו בתקופה זו.
פניתי לאיש חינוך מפורסם, ממנו שמעתי הרצאה בעבר בה טען בין היתר, שאין לחנך את הנוער לכך ש'כולם טובים' וכל אחד יכול לבחור לעצמו כל דרך שהיא, אלא להיפך; יש לחנך את ילדינו לכך שיש לנו את הרבנים שלנו, את ההכשר שאותו אנו אוכלים, ויש גם הכשרים אותם איננו אוכלים, יש לנו את בית הכנסת בו אנו מתפללים, בקיצור יש לנו את הקו שלנו, גישתו זו, עומדת בסתירה לעמדתה של רויטל ישראל שטענה "אל תפסול אף דרך, ואף שיטה – כולנו בנים לאב אחד" (כולל כיפה סרוגה).
לדבריו; ארגוני החסד אינם מבדילים בין קהילה לקהילה בין זרם לזרם ועוזרים לכולם. אולם בחינוך הביתי חובה עלינו לייצר זהות, קו, וסגנון שונה לחלוטין ולהיות כפופים רק לרבנים אשר בדרכם אנו הולכים. התבדלות זו אינה שנאה, אלא קו וזהות.
איש החינוך שמפורסם ביותר (השם שמור במערכת), ביקש להישאר בעילום שמו, וכך דבריו באדיבותו:
שלום ישראל.
בהמשך לשיחתנו אודות עמדתי בסוגיית 'קו חינוכי מבדל', ראשית ברצוני לחדד כמה הנחות יסוד:
א. עצם ההתפלגות לדעות ומחנות הינה תהליך בריא (כמובן כשנעשה בגדרי המותר ולא בצורתה של מחלוקת שאינה לשם שמים), זהו תהליך המעיד על היות הנושא המדובר משמעותי בחיי האדם, ככל שמספר אנשים נושאים באחריות על גוף חשוב ומשמעותי, טבעי בריא וברור שיהיו נקודות מבט שונות, אין מדינה אחת דמוקרטית בעולם כולו מאז ומתמיד שלא מתקיים שם קואליציה ואופוזיציה ואף סיעות שונות בתוכם, על כל נושא העומד על הפרק ניתן להשקיף מנקודות מבט שונות, והתוצאה בריאה של התפלגות זו, הינה שהקו הננקט לפעולה הינו 'המרכז', זהו מכיוון שכשאתה מושך מפה לשני קצוות, האמצע – המרכז , נעשה מתוח ומסודר בצורה נכונה.
היכן אין חילוקי דעות? או בגוף טוטליטרי בו השמעת דעה שונה הינה בגדר מרידה, או בגופים ונושאים שאינם משמעותיים כלל לחיי הפרט, דבר שולי שאינו חשוב לאף אחד, 'לא שווה להתווכח ולריב עליו', ככל שהדבר הינו משמעותי יותר לחיינו כך יהיו בו יתר סגנונות, דוגמא לדבר, ישנם הרבה מאד סוגי ישיבות, פחות מכך סוגי סמינרים, עוד פחות מכך סוגי בתי ספר, ובגני ילדים, כמעט ואין הבדלי סגנונות, והגורם המכריע הינו בסך הכל קירבה למקום המגורים.
בציבורים בהם שמירת תורה ומצוות הינו דבר שולי בחיי האדם, (למשל המגזר הדת''ל) כאשר עיקר תשומת הלב מופנית למקצוע קריירה כסף וכדו' וגם שומרים מצוות, אין סיבה להיווצרות סגנונות שונים, בשונה מכך במגזר החרדי בו אורח החיים החרדי הינו מרכז חיינו, טבעי ונכון הוא שייווצרו ריבוי דעות וסגנונות.
ב. קו מבדל - כאשר אנו מסתכלים על מעצמות אדירות אנו נוטים לחשוב שעוצמתן וכוחן טמון בצבא האדיר, בנשק המשוכלל בעושר המדינה וכדו', אך זו טעות, מעצמות אזוריות ועולמיות התקיימו מאז ומתמיד וימיהן כימות עולם, ישנם מעצמות ששלטו בכיפה כאלף שנים, ובשלב מסוים פשוט התפוררו מהסיבה הפשוטה, התפוררות הזהות התרבותית המייחדת והמבדילה.
כאשר אדם מזוהה בכל מהותו עם רעיון מסוים, דרך מסוימת זהות לאומית וכדו', יסכים הוא להקריב את חייו למטרה זו, גם אם יש חובת גיוס צבאית עדיין הסכמתו של החייל לסכן את חייו ולהיות 'לוחם קרבי' מגיעה מהזדהות עמוקה, אשר מבדילה אותו מהאחר, החייל האמריקאי אשר מסכן את חייו באפגניסטן מזוהה עמוקות עם הרעיון הדמוקרטי אשר הטרור האסלאמי מסכן אותו, הוא מרגיש שהוא מקריב שנים חשובות מחייו לשרת את מולדתו אשר אליה הוא מחובר במהותו, לעומת זאת אם נשלח אותו כרגע להילחם באנגליה על שדות נפט, אשר ארה''ב יכולה להסתדר בלעדיהן, בתוך תקופה קצרה נראה שחיקה ברוח הקרבית, ומכאן קרובה הדרך לתבוסה.
ראו זה פלא, העם היהודי החלש הדל אשר לא החזיק ב-2000 שנות הגלות לא בחבל ארץ, לא בכוח צבאי, ולא במנהיגות בינלאומית, משמר אורח חיים כפי שהיה לפני 2000 שנה, בעוד מעצמות עולם נמוגו והלכו ללא שוב, אין היום זכר ומשמעות לאימפריה הרומית ואף לא לשלטון הצאר, ואף אחד אינו זוכר שאך לפני 70 שנה אנגליה הייתה מעצמה ששלטה על חצי עולם, בעוד העם היהודי חי וקיים ולמרבית הפלא אף שכמעט הושמד בשנות הזעם, חזר ושכפל את עצמו, אין זה אלא אודות הזהות העמוקה המושרשת בנו, והמהווה את כל היותנו, כל מהלך מחיינו מושפע עמוקות מכך שאנו יהודים שומרי תורה ומצוות זה מה שמשמר אותנו לדורות קדימה.
ניתן לראות באזורים בהם לא הייתה קהילה חרדית איתנה, שומרי תורה ומצוות רבים לא זכו לדור המשך, זאת מכיוון שלא הורגש בבית זהות עמוקה כיהודי חרדי, אלא ביטוי מעשי בשמירת תומ''צ אך זה עלול להתפוגג מול הניסיונות השוטפים בשונה מזהות עמוקה המבדלת את האדם ומשמרת אותו.
ג. מאז המהפכה הצרפתית ושוויון הזכויות, נדרש ביתר שאת ועוז המהלך ההתבדלותי, בעוד היהודי הרגיש את עצמו טרום המהפכה שונה ובעל זהות שונה מהגוי, כאשר נפתחו אליו כל הזדמנויות הוא הפך לאדם מערבי, אשר גם אם ימשיך לשמור תומ''צ אין סיבה שגם בנו ימשיך בדרך זו, ולמרבה הצער זהו התהליך הנורא אשר התחולל באירופה במאה הקודמת.
ד. לאור הנ''ל הפועל היוצא הינו, אשר מצד אחד אנו מצווים בציווי האלוקי 'ואהבת לרעך כמוך' חובה עלינו לאהוב כל יהודי באשר הוא, אף אם לא זכה לקיים תומ''צ ועל אחת כמה וכמה אם מקיים מצוות אך בדרך שונה מאיתנו, ואכן ניתן לראות כי ארגוני החסד אינם מבדילים בין קהילה לקהילה בין זרם לזרם ועוזרים לכל יהודי באשר הוא.
עם זאת בחינוך הביתי שומה עלינו לייצר זהות, יש לנו קו, יש לנו סגנון, יש לנו מנהגים יש לנו את הרבנים אשר בדרכם אנו הולכים, התבדלות זו אינה שנאה ח''ו, אך היא קו וזהות עמוקה אשר מגדירה אותנו מייחדת אותנו, ומה לעשות אף מבדילה אותנו, אך כאשר אנו מחוברים לדרך לקו וסגנון מובהק, אנו מנחילים מורשת בעלת זהות ותרבות היכולה לעבור מדור דור, בשונה ממעשים ללא זהות אשר אינם מהווים סיבה שאף דור ההמשך יעשה כן, דוגמא לדבר אם האב מתפרנס מחנות מכולת אין זו סתירה שהבן יתפרנס מחנות ירקות, אך אם האב הינו פעיל ימני מובהק, זה יעורר תמיהה שבנו הינו שמאלן מובהק, אם האבא רק שומר תומ''צ אין סיבה הכרחית שאף בנו ינהג כן, אך אם האב הינו 'חרדי' גם בנו ירצה ישאף וילחם להיות כן.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות