כז' אדר הילולה של הרב חיים סינוואני זצוק"ל
כיצד זה לכינוי 'סנגורן של ישראל?
הערב מציינים את ההילולה של רבי חיים סינוואני זצוק"ל אחד מל"ו צדיקים, שציונו נמצא ביהוד, היה ידוע בחייו כפועל ישועות, וגם לאחר מיתתו – רבים ראו ישועות לאחר שהתפללו בציונו.
וידוע, שלימוד תורת הצדיק היא - כהשתטחות על ציונו, ועל ידה ניתן לפעול ישועות, כי בזמן שלומדים את תורת הצדיק "שפתותיו דובבות בקבר" ומתחברים אליו דרך תורתו, והוא מליץ יושר על כל מי שמבקש בזכותו. נביא מעט מפועלו ותורתו.
רבי חיים נולד בעיירה סנוואן שבתימן, בערב יום הכיפורים ה'תרנ"ח. אימו נהגה לשים את עריסתו, צמוד לקיר החדר שמצידו השני היה בית מדרש, כדי שדברי התורה יחדרו לליבו כבר בימי ינקותו.
רבי חיים היה מלא בחכמה ויראה ובעל זכרון נדיר ונפלא, כבר בגיל 17 קיבל סמיכה לרבנות, ונכנס אל הקודש פנימה והתחיל ללמוד את תורת הקבלה עם רבו הרב שלמה בן יוסף טביב, ובגיל 23 התמנה כרבה וכאב"ד בעיר מגוריו סינוואן, ולמד עם רבו הרב יעיש מוסא קורן קבלה מעשית.
כיצד גדל והיה למרדכי הצדיק והמקובל?
רבי חיים היה נוהג לנודד בין העיירות, לחנך וללמד תורה ויראה את תינוקות של בית רבן.
באחד ממסעותיו במחוז שרעב, פגש בדרך תלמיד חכם שמהלך עם חמורו, ועימו נער צעיר כבין תשע, שביד אחת אוחז מקל להנהיג את הבהמה, וביד השניה ספר שלמד ממנו תורה.
רבי חיים הסתכל בפני הנער וראה את טוהר עיניו, והתרגש מעדינות ואצילות נפשו, ומהשקדנות הנפלאה, וכשברר מי הנער, שמע שהוא התייתם מאביו, וביקש לקחת אותו תחת חסותו, וגידלו כבן, בדרך התורה והיראה.
רבי חיים אהב את הנער, והפך לבן לווייתו, ונפשו נקשרה בנפשו, במשך שנתיים רבי חיים למד עם הנער, וראה שיש לו שכל בהיר וחריף, ויראתו קודמת לחכמתו, וזה הנער - הפך לרבן של ישראל:
הלא הוא המקובל הצדיק רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל.
בשנת 1949 עלה רבי חיים לארץ והתגורר ביהוד, הוא סירב לכהן כרב, וכל חייו היו מוקדשים לחינוך ילדי ישראל ליראת שמים על טהרת הקודש, והתפרסם כפועל ישועות.
שבילי הרקיע נהירין לו - כשבילי הארץ...
רבי חיים סינוואי היה צנוע וענוו, תלמידו המקובל הרב מרדכי שרעבי זצוק"ל אמר עליו, שהוא גדול הדור בקבלה, ונהירין לו שבילי דרקיעא כשבילי דארעא.
ידוע הסיפור, שאחרי מלחמת יום הכיפורים הוא ביקש שיביאו לו את רשימת החללים, והיה בוכה ומתפלל עליהם, ושואל: מה נקבל תמורת חללים אלו, ולא פלא שנחרט על מצבתו: "סנגורם של ישראל".
איך תפילה מתקבלת ומורידה ישועות?
חשוב לציין, שאין קשר כמה אתה מתפלל שהמרבה והממעיט, העיקר שיכון ליבו לאביו שבשמים, ולכן, גם באמירת ברכה או פרק תהילים, חיבור הלב והכוונה בתפילה, הם שמורידים לאדם את השפע מהעולמות העליונים.
אומר רבי חיים סינוואני כותב בספרו 'ארזי הלבנון' (עמ' ריג') שאדם שמתפלל בריכוז ובכוונה:
"מעורר תיקונים גדולים - בעולמות העליונים, וממתק הדינים - ברחמים".
וזה בגדר: "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים".
איך אתה יודע אם אתה מתפלל בכוונה? בזמן התפילה אתה מרגיש את אהבתך לקב"ה, ויש לך עונג ותענוג מהתפילה, ובלב אתה מרגיש שמחה ותקווה, ואף בלי קשר, אם הקב"ה ימלא את משאלות ליבך...
תפילתה כזאת נקראת: 'אהבה בתענוגים' שהם נוטריקון:
אהבה - אם התפללת בכוונת הלב,
בתענוגים - בכח תפילה עצומה נוראה, גבורות וחסדים יהיה ממותקים.
או נוטריקון נוסף: אתה האדם בעת התפללך,
ברכות תסדר (או בליבך תכוין) עניינים נוראים בחסדים גדולים יתעוררו מלמעלה.
ורבי חיים רומז בדבריו, שמתי הקב"ה אומר על התפילה, שהיא בגדר:
"מה יפית ומה נעמת? ומשיב: כשהיא "אהבה בתענוגים", ואז:
"יש בכוח התפילה להמתיק את הגבורות ולהפוך אותם לחסדים".
והדרך להגיע לכזאת תפילה, היא ע"י:
שהאדם מברך או מתפלל מילה במילה בכוונה.
ואז, הוא גורם עניינים נוראים למעלה, שהם - זיווג העולמות,
וע"י כוונת הלב בתפילה, מושפע על האדם חסד, וזה בסוד: משפיע ומקבל, כי ע"י כוונתו בתפילה, הוא גורם לחיבור בין העולמות, וכך:
מוריד את השפע מהעולמות העליונים – ומתקבלות בקשותיו.
שיריו – "זה היום קיווינו לו, קרוב - לבוא מהר"
רבי חיים כתב שירים רבים, ובאחד משיריו הוא מתאר את קושי הגלות, וצופה שהגאולה כבר קרובה, וכותב כך:
"הנה ה' בא, בא - הדור בלבושו...
לנקום דמי עמו ישראל קודשו...
ימי עבדות גמרו, באו - ימי חופש,
מגלות אנוח, ובציון - אנפש.
אשר לה קוויתי - בלב ובנפש...
זה היום קיווינו לו, קרוב - לבוא מהר".
משירו של רבי חיים סינוואני רואים עד כמה הוא ציפה לישועה, והרגיש שהיא קרובה לבוא, והוא יכול להיות עבורנו 'סנגורן של ישראל' ולהמליץ טוב על כל מי שיתן פרוטה לצדקה, ידליק נר לע"נ וילמד מתורתו, ונראה ישועות.
לע"נ רבי חיים סינוואני בן רבי יחיא, יעמוד לפני כיסא הכבוד וימליץ יושר על עם ישראל, שיזכה להיגאל במהרה, אמן.
הצגת כל התגובות