הראש"ל: "זכינו שחכם שלום היה המנהיג שלנו"

הראשון לציון סופד בהלוויה, אתמול (צילום: ישי כהן)

יממה לאחר הסתלקות נשיא מועצת חכמי התורה, ראש הישיבה הגאון חכם שלום כהן, 'כיכר השבת' מפרסם את ההספד המלא של הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הגאון רבי יצחק יוסף.

ההספד המלא

בספרי פרשת וילך נאמר, שכאשר משה רבינו נפטר היה יהושע הולך ובוכה ימים רבים.אמר לו הקב"ה, וכי לך לבדך מת, הלא גם לי מת, מיד ויקרא ה' צבאות לבכי ולמספד. יהושע היה הולך ובוכה ימים רבים, והקב"ה אומר לו שלא רק לך הוא מת, גם לי הוא מת.

בהספד של חכם שמת ישנם שני דברים, הספד על ההפסד שיש לדור בפטירת המנהיג והגדול, ודבר שני הפסד לשכינה, שבפטירת הצדיק נתמעט כבוד השכינה בעולם. חסר כבוד השכינה, אדם גדול הלך מן העולם. יהושע בכה על צערו שאין לו את מי לשאול, מי ידריך אותו בדעת תורה. ואזי הקב"ה אומר לו, יש גם צער השכינה. כי קשה סילוקן של צדיקים כחורבן בית המקדש (ר"ה יח:).

גם היום אנחנו מצטערים על שני דברים אלה, על צער השכינה שחסר כבוד השכינה, חסר כבוד התורה בעולם, ומצטערים שהלך מאיתנו המנהיג הגדול, מנהיג שהיינו שומעים לדעת תורה שלו. אנחנו הפסדנו, וגם כבוד השכינה נתמעט בעולם.

מורי ורבותי, מורנו ורבינו חכם שלום הכהן זצוק"ל, היה מנהיג שאיכפת לו מעם ישראל, לפני 12 שנה בערך, כאשר התעוררה פרשת גיורי צה"ל, היה זה הוא שהלך מגדול לגדול, לא הסכים לשתות ולאכול כל אותו יום, עד שהביא שלום בין המחנות, השכין שלום בין הספרדים לאשכנזים, אחר שהוציא גילוי דעת ברור, שאין גיור בלי קבלת מצוות. מהות הגיור זה קבלת מצוות.

גם באחרונה שהתחילו עם הגזירת של הכשרות, והכשילו את הרבים באכילה דבירם לא כשרים, וכן הכשילו את הרבים בגיורים לא נכונים על פי ההלכה, הכניסו גויים לכרם ישראל, והוא חיזק אותנו במאבק שלנו ברבנות הראשית בדברים אלה, היינו אצל בחול המועד סוכות, היה חלש מאד, אבל עם כל זה כארי יתנשא, ודיבר קשות על מי שנפגש עם אותם שגזרו גזירות בעניני הדת. כאב לו המכשולים האלו, ההיתרים האלו בעניני כשרות וגיור, נתן לנו את כל הגיבוי, דבר שביטא מנהיגות, מנהיג אמיתי, לא תגורו מפני איש.

מורינו החדיר את ההשקפה הנכונה, ללמוד בישיבות הקדושות על טהרת הקודש, שמן זית זך רק תורה. היתה לו השקפה נכונה וטובה מאד. זכינו שהוא היה המנהיג שלנו.

מורינו זצ"ל עמד לימין מרן בכל השנים, גם בתקופות הקשות לפני כשלושים שנה. למעשה הוא היה ראש וראשון דבר שבקדושה, והוא זה ששיכנע את מרן האבא זצ"ל, להקים את התנועה הקדושה, מרן חשש מכמה אינשי דלא מעלי, ומורינו חכם שלום בא לישיבה שלנו, חזון עובדיה בקטמון, וישב ושיכנע את מרן זצ"ל להקים את התנועה הקדושה, תנועה שהקימה תלמודי תורה ומוסדות פאר, והכל נזקף לזכותו.

מורינו היה חברותא של מרן זיע"א כאשר היה בגיל י"ב שנה, ומרן היה בחור אלטר בגיל 23 שנה, ישבו יחד בהפסקות צהרים ולמדו דף אחר דף במסכת שבת, עד שהגיעו לדף קכט, ולא סיימו את המסכת שאלתי פעם את חכם שלום למה הפסקתם בדף קכט. ואמר לי, כאן מרן הרב התחתן והפסקנו את החברותא. שימו לב מרן היה בגיל 23 חכם שלום בגיל 12.5 שנה, למדו יחד חבורתא. ומאז נקשרו בקשרי אהבה, כל חייהם היו באהבה גדולה, גם בתקופות הקשות שהיו [בתשנ"ב] לא נפרדה דרכם. כולם יווים למה אני מתכוין. וכך לכל אורך הדרך חכם שלום עמד לימינו של מרן זצ"ל. היתה להם אהבה גדולה ידידות אמיתית.

מרן אהב אותו כאיש אמת. לא בכדי מרן אמר עליו להזהר לשמוע לכל מה שהוא אומר, כי יש לו פה קדוש. דברים כאלה מרן לא אמר על אף אדם בעולם, רק עליו. כל ימיו היה שקוע בתורה, הולך בדרך ומהרהר בדברי תורה, לפני 55 יותר למדנו אצלו בכתה, שנה שלימה למדנו אצלו, היה קורא תוס' מהרש"א רקע"א, והבחורים היו מכינים את השיעור טוב טוב, שח"ו לא יתפוס אותנו בסברא לא נכונה. העמיד תלמידים הרבה, לאלפים ורבבות, במשך ששים שנה. אנחנו התלמידים בכתה אהבנו אותו, איזה מאור פנים היה לו, והיה מחייך אלינו, וחיוך שלו היה שווה את הכל.

מורינו זצ"ל חרד על דרך לימוד ההלכה, הוא צפה ברוח קודשו שיהיו כאלה שיהיו בקיאים רק בספרי קיצורים, היה מעודד ומחזק ללמוד את ההלכה מהגמ' וראשונים, ב"י ש"ע ונושאי כליו, רעק"א ופתחי תשובה, ויסתפקו בספרי קיצורים. לחם על זה, בכל מקום דיבר על זה. ללמוד הלכה ביסודיות. אפילו את הספר בן איש חי של מורינו רבנו יוסף חיים, ביקש להוציא מבית המדרש, כדי שלא ילמדו רק בזה. הוא צפה שיהיו כיום כאלה שיביו בקיאים בספרי קיצורים, ויחשבו אני אמלוך, אני אפסוק, וכך יהיו פוסקים. על זה הוא חרד. ועודד ללמוד ביסודיות.

בסיום אני רוצה לחזור על דברי הגאון הרב שמואל בצלאל, לפני כחודשיים היתה אסיפה של עמותת פורת יוסף, בבית של חכם שלום זצ"ל, ואני כנשיא ישיבת פורת יוסף שמעתי מנו והבנתי את רצונו שבנו רבי שמעון יהיה מרביץ תורה בישיבת פורת יוסף, וימשיך את דרכו בהרבצת התורה בישיבה, שהוא מסר נפשו עליה במשך עשרות שנים.

יה"ר שהמנוח יעמוד בתפלה על כל עם ישראל, ועל המשפחה היקרה, בנים, בנות, חתנים, נכדים ונינים, שלא יוסיפו לדאבה עוד, ובלע המצות לנצח, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, אמן ואמן.