ביום חמישי האחרון הלך לעולמו יהודי מקייב בן 70, ושריפת גופתו נמנעה. קורמן, כמי שנולד וגדל בתקופת הקומוניזם החשוכה, היה מנותק מהקהילה היהודית ומאורח חיים יהודי.
אלא שחזרתו לחיק היהדות הגיעה בעקבות המלחמה באוקראינה, דבר שמנע את שריפת גופתו והבאתו לקבר ישראל.
ב"פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה" מספרים כי הם פנו לקורמן כמה פעמים במהלך העשור האחרון, זאת כפי שעושים עם יהודים רבים במדינה.
עוד אומרים כי לאורך השנים עניינו אותו ביהדותו, אולם הדבר היה זר לו והוא לא נטל חלק בפעילות כלשהיא של הקהילה היהודית בקייב.
עם פרוץ המלחמה באוקראינה לפני כעשרה חודשים, בפדרציה יצרו קשר עם היהודי, ושאלו אם ירצה להתפנות מהתופת ולעזוב למקום מבטחים. למרות שלא הסכים לעזוב את אוקראינה ולהתפנות, הפניה וההתעניינות הכנה בשלומו בשעת המלחמה, גרמה לו להתחבר לעם ישראל ולהביע התעניינות בחיים יהודיים.
בזמן הפלישה לאוקראינה קורמן כבר היה חולה וחלש, אך רבנים מחב"ד שנשלחו אליו ביקור אותו בערב פסח, חילקו לו מצות ובשבועות נתנו לו ספרי יהדות ובסוכות גם נטל ארבעת המינים.
כאמור, ביום חמישי שעבר מיכאל נפטר. בצוואתו, אותה גם אמר בחייו לביתו יוליה ולבנו אלכס, הוא ביקש להיקבר בסמוך לאשתו ילנה שנפטרה לפני כשש שנים ונקברה בבית הקברות בירקיבצי שבלב קייב.
אלא שנוצרה בעיה: בית הקברות האמור כבר היה מלא עד אפס מקום ובשנים האחרונות הפסיקו לקבור בו אנשים חדשים.
בשל הרצון לקיים את צוואתו בכל מחיר, החליטו יוליה ואלכס לשרוף את גופת אביהם ולקבור את אפרו בסמוך לקברה של אשתו. בעקבות זאת, נכנס לתמונה הרב רפאל רוטמן המכהן כסיו"ר הפדרציה. הדבר היה נראה כלא אפשרי בשל העובדה שבשנים האחרונות לא היו מקרי קבורה חדשים בבית הקברות המלא.
הרב רוטמן לא אמר נואש. הוא הפך עולמות ובסוף הצליח להשיג את מבוקשו והאישור המיוחל הגיע. "תודה לאלוקים אבל הצלחנו להגיע להסדר עם הרשויות לאפשר לנו לקבור את מיכאל" אמר הרב.
"הודות לפדרציה היהודית ושלוחי חב"ד מיכאל חגג כיהודי את פסח, שבועות חגי תשרי וחנוכה, וכן קיבל סיוע הומניטרי מתחילת המלחמה. אנו גאים בכך שגם את חייו עלי אדמות הוא סיים כיהודי".
ילידיו המתגוררים בעיר אשדוד הגיעו לקייב בסוף השבוע בדרך חתחתים ארוכה כדי להשתתף בהלוויה. בתו אמרה כי "אבא שלי היה אדם אמיץ, גיבור. כשפרצה המלחמה הצענו לו לברוח לארץ אבל הוא התעקש להישאר שם ליד חבריו ושכניו, כיוון שראה עצמו אזרח אוקראיני נאמן. היה חשוב לו שהשכנים שלו לא יצביעו עליו ויגידו: הנה היהודי ברח לישראל כשיכל. הוא נשאר פה כדי להפגין שותפות ושכנות עם הסביבה עמה גדל".
בהמשך הודתה ואמרה "הם נתנו לאבא שלי לחיות כיהודי בשנת חייו האחרונה ובכל פעם ששוחחנו אבא שלי היה נרגש מחדש לספר לי על הרבנים שביקרו אצלו והעניקו לו מעט אידישקייט.
אם לא ההתעקשות של הרב רוטמן למען יהודי שני - גם כזה שלא היתה להם היכרות אישית לפני כן - אבא שלי היה נשרף ולא נקבר כיהודי. אנו אסירי תודה על המאמצים שלו ובטוחים כי אלוקים ישלם לו על המעשה הטוב שעשה למעננו".