"עמדנו שעות ארוכות בחוץ, מגודרים מסביב, בקור רוסי מקפיא עצמות, אנשים מבוגרים בני 70, עם ילדים קטנים - חלקם בעגלות. רעדנו מקור ומעייפות, אבל את האוקראינים זה פשוט לא עניין" - כך מתאר ל"כיכר השבת" ליאור רוט, אחד הנוסעים לאומן, את החוויה המצמררת (תרתי משמע), שעבר בדרך חזרה ארצה.
וזה התיאור שמלווה את השלב של אחרי התרוממות הרוח בימי ראש-השנה על ציונו של רבי נחמן: מוצאי שבת, 2 לפנות בוקר, אלפי נוסעים מגיעים לשדה התעופה באודסה, המשמש את החברות ´דרך צדיקים´ ו´כנפי נשרים´.
אלו נעצרים מחוץ לשדה התעופה על ידי המשטרה האוקראינית, בתואנה כי השדה אינו ערוך לקלוט את אלפי הנוסעים.
הם מרוכזים באמצע הלילה האוקראיני הקר מחוץ לטרמינל, מתוחמים בגדרות. עומדים כך 4-5 שעות, אלפי אנשים, מבוגרים בני 70, לצידם ילדים קטנים - חלקם בני 4 ו-5, בקור של כ-5 מעלות, רועדים מקור - נאחזים בכל קצה של שמיכה, כשמסביבם השוטרים האוקראינים הקשוחים, אטומים לכל תחנוניהם.
"בשלב כלשהוא, אחרי אינסוף תחנונים ובכיות, הסכימו האוקראינים להכניס לתוך הטרמינל את היהודים המבוגרים ואת הילדים" הוא מספר, "עמד לידי יהודי מבוגר שאיחר להגיע לשער, וראיתי בהלם איך הוא נהדף בגסות בידי שוטר אוקראיני צעיר וגס".
"הבנו פתאום מה היה בשואה כשריכזו אלפי יהודים בקור, מוקפים בגדרות", הוא אומר, כשההגזמה בתיאורו - עד כדי ההשוואה לשואה, מסבירה אולי את מה שהרגישו אלפי היהודים שהמתינו מגודרים שעות ארוכות בקור המקפיא, תוך קבלת יחס משפיל.
"מישהו צריך לתת על כך את הדין" הוא זועם בשיחה אמש עם "כיכר השבת", "אני כולי מקורר, שוכב במיטה, וכך עוד רבים מהנוסעים שחלו בעקבות הלילה הנורא הזה. פשוט לא ייתכן שזה יעבור בשתיקה".
הצגת כל התגובות