פרק א': לרגל ל"ג בעומר החג של תורת הקבלה, ראוי להיזכר שהיו בחלק מהדורות גדולי ישראל שפקפקו בקבלה וכפרו בחלק מיסודות הקבלה, כגון "גלגולי נשמות".
חשוב לציין שכיום גדולי הדור מעתיקי השמועה הכריעו לטובת 'הקבלה' ו'תורת הגלגולים', כרבותינו הבעל שם טוב, והגאון מוילנה, וכיום לאחר שנפסקה ההלכה בנושא זה, מי שישלול את תורת המקובלים והגלגולים דינו יהיה ככופר ויינו יין נסך[1].
עוד חשוב לציין שכיום כל יסודות הקבלה מקובלים ללא פקפקו על כל שכבות עמך בית ישראל ויעידו ריבוי העולים לאתרא קדישא מירון בל"ג בעומר מכל החוגים והעדות (ואף צאצאי החתם סופר שהתנגד בזמנו לעלייה המונית זאת).
ר' יהודה אריה מודנה וספרו 'ארי נוהם'
אחד מגדולי מתנגדי הקבלה התקיפים בכל הזמנים היה ללא ספק ר' יהודה אריה מודנה (להלן ריא"מ). ספרו המרכזי של ריא"מ בנושא, 'ארי נוהם', הודפס אמנם רק בשנת ת"ר (1840) בידי משכילי הדור, אך היה נפוץ בהעתקות מעת חיבורו, למעלה ממאה שנה קודם לכן. ריא"מ כתב גם קונטרס קטן ועוקצני נגד אחת מאמונות היסוד של הקבלה – הגלגול, בשם בן דוד[2].
מעניין לדעת שלמרות שר' יהודה אריה מודנה שהתנגד בחייו לקבלה וגלגולי נשמות, בסוף ימיו חזר בו, והחל להאמין בתורת גלגולי נשמות.
בספר 'שם הגדולים' למרן החיד"א, הוענק לר' יהודה מודנה ערך גדול, יפה ומכובד, ומוכתר כ"מהר"ר יהודה אריה ממודינא. אחד מרבני וויניציא, מדקדק ומשורר ודרשן, חיבר בית לחם יהודה תוס' על עין יעקב ויתר חבורים מדרשות ומפתחות".[3]
החיד"א אף חורג ממנהגו ומביא באריכות דבר תורה מר' יהודה אריה מודנה, בדרך דרוש על הפסוקים: "ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם" (משלי א כה) ו"שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו" (משלי ח לג).
המעשה שבעקבות כך ר' יהודה אריה מודינה חזר בו מכפירתו בתורת גלגולי נשמות היה, כששכנה של ר' יהודה אריה מודנה ילדה בן, אלא שתוך שישה חודשים למרבה הצער הוא נפטר. טרם פטירתו השכנה קראה לר' יהודה אריה מודנה שיקרא פסוקים ודברי תורה, ותוך כדי שהוא ממלמל את הפסוקים, התינוק בן החצי שנה (!) פתח את פיו, ואמר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ויצאה נשמתו. "מאותו יום", כותב החיד"א, "ר' יהודה אריה מודינה החל להאמין בתורת הגלגולים"[4].
כך למעשה החיד"א סינגר על ר' יהודה אריה מודינה, שבסוף ימיו הוא החל להאמין בתורת הגלגולים[5].
לאחרונה אירע מעשה מבהיל עם אחד מתלמידי המקובל הגר"ד קוק שלאחר שהבין שבשיא טקס "פטר חמור" ענה החמור "אמן יהא שמיה רבה"[6] הוא הפטיר בהתרגשות ואמר: "אין לי ספק שזה לא סתם חמור. הוא בטח גלגול".
יצוין שאלו שצידדו כנגד תורת הגלגולים בדורות עברו, תמהו מדוע הרמב"ם גדול הפוסקים לא הזכיר פרט יסודי זה בכל כתביו המרובים. פרט מעניין ומרתק בסוגיה זו שאמונת גלגולי נשמות כבר הוזכרה ביון העתיקה בכתבי הפילוסוף היוני אפלטון.
מפורסמת קושייתו של הרש"ש במסכת בבא מציעא ק"ז: "ומכאן סתירה קצת לבעלי הגלגול"[7] ובדורנו שמעתי מעין זה מאת הגאון רבי יעקב פוזן שהגיע אליו תלמיד וציטט את הגמרא בברכות (דף ז עמוד א) על משה רבנו ששאל את הקב"ה מדוע יש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו? ומדוע הקב"ה לא ענה למשה רבנו את התשובה שהובאה בזוהר (תיקון ע דף קלד עמוד א) על אותה שאלה בדיוק כ"גלגולי נשמות"? וענה לו הגר"י פוזן (בסגנון הרש"ש): "ומכאן סתירה קצת לבעלי הגלגול".
ששת המיליונים שנרצחו בשואה גלגולי נשמות?
מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל בדרשתו השבועית התבטא ואמר שנרצחי השואה נענשו כי היו גלגול נשמות של אנשים חוטאים מדורות קודמים, מה שגרם לסערה תקשורתית אצל אחינו הטועים שעדיין לא שומרים תורה ומצוות. כל זאת לחינם לענ"ד, שכן קדם לגר"ע יוסף המקובל ר' יהודא פתיה שכתב שהיהודים שנרצחו בשואה הם גלגול של היהודים מבית המקדש הראשון.
המשך יבוא...
[1] ראה פה את שסיקרנו בשנה שעברה את יחס הראשון לציון הגר"י יוסף לכופרי קבלה, לעומת יחסו של אביו מרן הגר"ע יוסף.
[2] ראה נוה (מהדירה) תשכ"ח, עמ' 200-193.
[3] שם הגדולים, מערכת גדולים, אות י', ערך מהר"ר יהודה אריה מודינא (סי' יד במהדורת קרענגיל).
[4] וכך דברי החיד"א במלואם: "ראיתי ס' חיי יהודה בכ"י להרב הנז' יודיע דרכיו שכותב שם כל העובר עליו בימי חייו הן לטוב הן למוטב, וראיתי לכתוב דבר פרטי. כתב הרב הנז' שהוא בתחלה לא היה מאמין בגלגול, ויקר מקרה ששכנתו ילדה בן וכמעט בתוך חודש ללידתו חלה הילד בחולאים קשים שונים ולסוף ששה חדשׁים ללידתו הגיע קצו והיה גוסס, ושכנתו קראה להרב הנזכר שׁיאמר פסוקים ודברי תורה בצאת נפשו, כמנהג המורים באיטליא. והוא הלך וראה הילד מצטמק ורע הוא גוסס וקרא איזה מזמורים והילד פתח עיניו ואמר שמע ישראל ה"א ה' אחד ויצאה נשמתו באחד והוא פלא. ומהיום ההוא והלאה האמין בגלגול כי עין בעין ראה ילד בן ששה חדשים חולה תדיר מצטמק ורע והוא אומר כגדול בבטוי שפתים פ' שמע כלו בקול רם. ע"כ דבריו שראיתי בכ"י בספר הנזכר".
[5] וראה את שהובא בספר שו"ת ציץ אליעזר (יג, יב) להגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג שכתב בחריפות על ר' יהודה אריה ממודינה: "חיבר ספרים נגד חכמת הקבלה והזוה"ק [...] והאם אין תורתו כתורתו של דואג שהיא מן השפה ולחוץ?".
[6] מבהיל בדורנו היתום אירועים כאלה, כפי שאירע בעבר על אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם
[7] ולכן היו מן החסידים שלא לומדים את ביאור הרש"ש על הש"ס.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות