ההתבודדות ביום ההולדת לימדה אותי על שתי תנועות קיומיות // זלמן שטוב

זלמן שטוב (ארכיון כיכר השבת)

תשעה חודשים שקטים בבטן, ופתאום בום! יאללה להתנווד, תתחיל כבר לצעוד אל המקום שתראה, והלאה, אל עוד מקום שתראה, והלאה אל מלא מקומות.

זה אולי קצת פחות קשה ממה שזה נשמע. בדרך כלל יש לנו הורים שמוליכים אותנו בשנות הנוודות הצעירות, יד ביד, מסבירים, מעדנים, וסוללים כבישים שנדמים כמו שהיו פה מאז ומעולם.

והילדות עוברת, ורובם של בני האדם מתבגרים, ועכשיו מקל הנדודים בידים שלהם, ומוכרחים לנדוד, ממש כמו שכדור הארץ עושה - נודד בתוך הגלקסיה, סובב שוב ושוב כוכבים ושבילי חלב שלא מזמן התחילו להניק.

ובדרך ישנם ליקויי נידוד, לפעמים אנחנו מוסתרים ולפעמים מסתירים אותנו, והאדמה פוערת את פיה אלף פעמים ואף פעם לא שבעה. והדרך לא עוצרת, גם אם היא חשוכה, וגם אם קר פה ושם ופה ופה.

-----

מנהג לקחתי על עצמי, לצאת לבד ולהתבונן על עצמי ביום הזה שקורה פעם בשנה, היום שבו נולדתי. היום שלעולם לא אזכור. היו פעמים שחולות סיני השקיעו את רגלי בתוכם. הייתה הפעם בהודו, אי שם בהר ההימלאיה, והייתה גם הפעם ההיא שישבתי עם קבוצה של אלייהויים הנביאים שצצה משום מקום אי שם בקמבודיה, היו יומיים ונעלמו. כך הוא כך, המטרה היא לעצור לרגע את הנוודות השנתית.

בהשאלה לנוודות החיים, אני עובד עכשיו על האלבום שלי שיצא ברגע שיפסיק לנדוד, ואני מוצא המון נקודות משותפות.

למשל, שיר אחד שנמצא אצלי המון זמן, פתאום התחיל להתפתח עוד ועוד - דווקא כשהתחלנו לעבוד עליו באולפן.

ישבנו כמה שעות ארוכות ועשינו גייד לשיר. אך כשחזרתי הביתה הרגשתי שמשהו לא נכון בו, מה? לא ידעתי! במשך כמה ימים שוטטתי לבוש קסדה, רוכב בשמש המוזרה של קיץ 23 ומנגן שוב ושוב בראש את המנגינה. מחייך לאנשים אבל בפנים זומזם, כועס מאנשים אבל בפנים זומזם.

ומשום מקום משהו התחיל להתנגן, ומילה התחברה למילה ונשמה נגעה בגוף, והנה צצה לה הקדמה לשיר, שהסבירה לי בדיוק מה הייתה הבעיה שלי בצורה שבה התחלנו להקליט אותו. כמה ימים אחרי כששבנו אל האולפן מחקנו את כל העבודה הקודמת והתחלנו מחדש, מפסיקים לידה אחת, ונקלטים להריון מחודש עם ילד בצבע אחר.

יש לנו בעולם שתי תנועות קיומיות, הנוודות והבית, הלייב וההפקה.

הנוודות היא הצורך של הנפש, לנדוד ולדשדש בעולם, להעפיל אוורסטים ולהנמיך עוף ימות מלח. לגעת בכל אחד מחמש החושים בכל מקום, כמו ילדים קטנים שזה עתה גילו שיש עוד. אך כדי להפוך את המסע המתנווד הזה לחלק משפיע בחיינו אנחנו צריכים את החלק השני - הבית, ההפקה. החלק בו אנחנו עוצרים את הסיבוב, ומתחילים להכניס בו את המקצב הנכון, את הפתיחה הנכונה לצעידה חדשה, את החלק הדומם - זה שלא רוקד בשתי חתונות ובסוכת אבלים בו זמנית, אלא דווקא בארוחת ירק טובה.

יום הולדת הוא יום נכון לחזור לתחילת הסיבוב, להפיק צלילים של 364 יום, ליצור אינטרו נהדר לניגון הזה, ולחזור לנדוד שוב עוד 364 ימים.

-----

ובמילים קצרות שלחש לי אי שם במדבר נווד שעמד בהר סיני: "נווד אמיתי תמיד מבקר גם בבית, אחרת הוא במסע בריחה ולא במסע גילוי".