פרק ה': אנו עוסקים במשנתו ההלכתית של 'העילוי ממוֹטֶלֶה', הגאון רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים רבה של העיר לוֹמְזָ'ה (נפטר בשנת תר"ע 1910).
- אוהבים לצלם ולהצטלם? 'העילוי ממוֹטֶלֶה' אוסר זאת בתוקף: "גורמים הרהורי עבירה"
- מותר להצטלם? הפוסק האוקראיני התיר, אחד מגאוני עדות המזרח אסר
- אלו התמונות בהן יש רוח טומאה - על פי המקובלים
- פולמוס תמונות הרבנים: תמונת הרבי שהצילה והקמיע שעורר סערה
הגרמצ"ה טננבוים ענה על אלפי שאלות מכל רחבי מזרח אירופה שהודפסו בשו"ת 'דברי מלכיאל' שבעה כרכים.
בתשובותיו, הגרמצ"ה טננבוים נלחם באמונות טפלות שכנראה רווחו בזמנו אצל חלק מיהודי מזרח אירופה, כגון מנהג אכילת מיני מתיקה ברפת הבקר על מנת שיתברכו הבהמות.
בחריפות גדולה יוצא הגרמצ"ה טננבוים כנגד "איזה עניינים" שנעשו ברפת הבקר על מנת לברך את הבהמות וטוען שהם 'דרכי האמורי'.
מהם אותם "איזה עניינים"? את זאת ככל הנראה לא נדע לעולם, כיון שהגרמצ"ה טננבוים אינו מפרט, ומשאירם לוטה בערפל. אין לנו אלא לדמיין מה עשו מקצת מיהודי מזרח אירופה ברפת הבקר לאחר שאכלו מיני מתיקה על מנת שיתברכו הבהמות.
הדברים הובאו בשו"ת 'דברי מלכיאל' חלק ה', סימן ק"ד, וכך לשונו: "ומה שנוהגים לילך לרפת בקר לאכול שם מיני מתיקה ועוד עושים שם איזה עניינים כדי שיתברכו הבהמות בוודאי אסור לעשות... ויש בו משום דרכי האמורי".
יש לציין שמנהג זה של אמונות טפלות ברפת הבקר כדי שיתברכו הבהמות, היה בקרב יהדות גרוזיה, כנגדו נלחם רבה של המקום דאז - הגרי"א הנקין זצ"ל.
הנוהג הפסול של 'דרכי האמורי' אותו ציטט הגרמצ"ה טננבוים, הובא במקורו בתלמוד בבלי שבת דף סז עמוד ב', נצטט מקצת מדוגמאות חז"ל: "האומר לעורב צרח ולעורבתא שריקי והחזירי לי זנביך לטובה - יש בו משום דרכי האמורי. האומר: שחטו תרנגול זה שקרא ערבית, ותרנגולת שקראה גברית - יש בו משום דרכי האמורי. אשתה ואותיר אשתה ואותיר - יש בו משום דרכי האמורי. המבקעת ביצים בכותל (והטח) בפני האפרוחים - יש בו משום דרכי האמורי. והמגיס בפני אפרוחים - יש בו משום דרכי האמורי".
כאמור הגרמצ"ה טננבוים נלחם בתקיפות כנגד מנהגים מוזרים שרווחו בזמנו, שכנראה לא היו מעטים. לא די היה ב'מעשים המשונים' שנעשו ברפת הבקר. היו שנהגו בבית שיש בו חולה, לא לשחוט בעל חיים כיון שהמעשה מכעיס את השדים והרוחות.
בשו"ת דברי מלכיאל נכתב נגד מנהגים אלו, וכן כנגד אלו שמקשטים את החולה ואת עצמן ומרקדות ומקטרים עשן כדי לגרש את הרוחות הרעות. בקביעה הלכתית שכתב הגרמצ"ה טננבוים נכתב: "שפשוט שיש לבטל מנהגים אלו, ויש בזה חשש של עבודה זרה, וכל שאין בו רפואה יש בו מדרכי האמורי כפי שחז"ל כתבו במסכת שבת ס"ז".
• • •
למרות דבריו החריפים כנגד מנהגים אלו שבעיניו היו בגדר 'דרכי האמורי', ישנם מנהגים אחרים שעם ישראל קיבל במסורת, והגרמצ"ה טננבוים חיבבם כמו כל הדינים שנתנו לעם ישראל במתן תורה בהר סיני. דעתו זו גרמה לכישלון מאבק הקהילה החרדית נגד פתיחת ה'חדר המתוקן' של המשכילים.
סדר האירועים היה כדלהלן: באותם ימים ללא אישור של רבה הרשמי של העיר לומז'ה לא נפתחו מוסדות דת בקהילה היהודית. ברם, אחד המשכילים המתקדמים של לומז'ה העתיק מספרו של הגרמצ"ה טננבוים 'דברי מלכיאל' כמה קטעים ותרגמם לרוסית, והביאם למנהל המחוז הרוסי, שנדהם לקרוא מה שבעיניו היה "דברי הזיה, ואמונות תפלות".
"רב המאמין בדברים כאלו ומחזק אותם בספרו, לא אבקש מפיו המלצה בענייני חינוך", הפטיר מנהל המחוז הרוסי, ובית הספר קם לצהלתם של משכילי העיירה ולחרדתם של הקהילה החרדית (הובא בספר זיכרון לקהילת לומז'ה).
אותו גוי רוסי טיפש לא הבין את ההבדל בין תקיעת שופר בראש השנה שיסודו בהררי קודש, ונמסר לעם היהודי בהר סיני, לבין מנהגי גירוש שדים שהתפתחו עם השנים אצל אומות העולם, ומספר מקובלים העתיקו אותם אלינו לדת האמת, ולשיטתו של הגרמצ"ה טננבוים מדובר ב'דרכי האמורי'.
כך יצא שמאידך הגרמצ"ה טננבוים התנגד למספר מנהגים נבערים שמקצת יהודי זמנו נהגו, ומאידך הוא עצמו נהג מנהגים נבערים לפי אותו גוי רוסי טיפש (עפ"ל).
הדבר מזכיר את הסיפור הבלתי יאמן הבא אותו שמעתי מידידי ראש כולל שליט"א:
מעשה בבית כנסת מסוים בו הנשים נהגו להידחק ולטפס על המחיצה ולחזות בריקודי שמחת תורה. אחד המתפללים שהדבר הפריע לו, נקט מעשה קנאות, ובערב החג מרח שכבה הגונה של שמן על קצות המחיצה. הנשים לא יכלו לגשת למחיצה והדבר עורר רוגז רב. גבאי בית הכנסת זימנו את המנקה הנכרי, שמא הוא יודע מתי וכיצד זה נעשה. ודאי, השיב. בשעה שניקיתי את עזרת הנשים נכנס הרב פלוני וערך את טקס מריחת השמן. הגבאי נדהם: למה לא הודעת לי על כך?!
המנקה השיב: לאחר חודש שהבאתם לבית הכנסת שופר, תרנגולים, ערבות אותם טלטלתם לכל הכיוונים, הושענות, 'ניילונים לכורעים', הלקיתם אחד את השני, וכו', מנין לי לחשוב שדווקא ה"מריחת השמן" אינו חלק מעבודות החגים?
מעשה זה מפורסם בכמה גרסאות, באחת מהם נטען שמעשה זה אירע בבית מדרשו של הרבי מויז'ניץ מאנסי זצ"ל.
כך זה גוי טיפש מטופש שברוב כסילותו מדמה בין מריחת שמן של קנאי, לארבעת המינים ותקיעה בשופר.
מאבק נוסף של הגרמצ"ה טננבוים היה נגד אלו שקראו לחג הפורים 'ראש השנה', וכך דבריו: "ומה שקוראים לפורים שנה חדשה... ואוכלים ושותים... ומברכים זה את זה בשנה חדשה לעניות דעתי היא מינות גמורה... ומדרכי הגויים רחמנה ליצלן".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com