פרק ג': אנו עוסקים בדיון בבית המשפט הנוצרי בעיר וינה כנגד הד"ר הינריך גרץ מראשוני הקונסרבטיבים שלעג לאמונה הנוצרית ש'אותו האיש' הוא המשיח, וביאר שביהדות לא חייב להיות 'משיח אישי', אלא אפשרי שהפרשנות בדברי הנביא ישעיהו (פרק נ"ג) היא על 'תקופה של משיח', ואשר תפקידו של העם היהודי לגאול את עצמו.
- הרבאיי הרפורמי שהתנגד לעלייה לארץ ישראל מחמת "שלושת השבועות"
- מלחמות הרפורמים בקונסרבטיבים: "צבוע ועוכר ישראל"
כפי שכתבנו בפרק הקודם, הדת הנוצרית נעלבה עד עמקי ליבה מדבריו של גרץ, וכיון שהמדינה הכירה ביהדות כדת מקובלת, היא חשה פגיעה כפולה בשני הדתות, היהדות והנצרות, וכך גרץ נתבע בעוון ביזוי המדינה.
כך בית המשפט הזמין שני אישים יהודים, רב ואב"ד העיר וינה הגאון רבי אלעזר הורוויץ מחבר 'יד אלעזר' ונכד הגה"ק רבי פנחס הורוביץ בעל ההפלאה זי"ע, ואת דרשן העיר יצחק נח מנהיימער שיביעו את דעתם בנידון.
הדרשן מנהיימער בעדותו הגן על גרץ וטען שיש מהיהודים שמחכים למשיח אישי, ויש שמחכים למשיח רעיוני, ולדעתו הפרק בנ"ג בישעיהו מדבר על כלליות האומה.
עדותו של מנהיימער שהגן על גרץ היא פחות חשובה, שכן כיום הוא מוכר כאחד מהוגי דרכם של הקונסרבטיבים.
מנהיימר חי ופעל בין השנים 1793 – 1865 (למניינם) וכיהן בעיקר כדרשן בוינה וכל חייו צעד בין שמרנים לליברלים.
הוא נולד בקופנהגן בירת דנמרק, למד בבית ספר גוי ובמקביל למד יהדות. בבחרותו נשלח ללמוד באוניברסיטה, פילוסופיה תאולוגיה ותלמוד בבלי.
בהמשך חייו כיהן מנהיימר כאיש חינוך, וחלק מההורים התנגדו אליו מחמת שמנהיימר יזם טקסי "הגיגים" בהם הגברים נכחו ללא כיסוי ראש, והושרו פזמונים בדנית, בליווי עוגב, וחלק מהמשתתפים החלו להתייחס לטקסים אלו כתחליף לתפילות המסורתיות.
בקיץ תקפ"א (1821) מונה מנהיימר לדרשן בבירה האוסטרית וינה, שם הוא חיבר ספר תפילון ופזמונים. חמש שנים לאחר מכן נחנך בית הכנסת שטאדטטמפל, שם הנשים ישבו ביציע נפרד עם מחיצה. מנהיימר דרש בגרמנית בבית כנסת זה, והתפילות היו בלשון הקודש.
יצוין שמנהיימר נבחר במקומו של אהרן חורין כמועמד פשרה, ופעל כדי לרצות את השמרנים בקהילה, ומכך אנו למדים שמנהיימר לא היה קיצוני לרעה כאהרן חורין רבה של אראד ומגדולי מחטיאי הרבים שכנגדו נלחם מרנא החתם סופר מלחמות גדולות.
כאמור, מנהיימר היה רדיקלי יחסית בנעוריו, אולם בחלק מהדעות הוא היה לשמרן ולימים התנגד להכנסת עוגב להיכל בית המדרש משום שזיהה אותו עם מנהגי הנוצרים.
מנהיימר התנגד לחרם הגורף שהטיל הגאון רבי יצחק בֶּרְנַיְיס רבה של המבורג (ורבם המובהק של הגאונים רש"ר הירש והד"ר הגר"ע הילדסהיימר שנלחמו כמותו כנגד מחטיאי הרבים מנהגי הרפורמים שר"י), כנגד סידור התפילה הרפורמי, אולם הוא עצמו התנגד לחלקים בסידור זה שלטעמו היו מידי רדיקלים (כגון ביטול 'עבודת הקורבנות').
עוד יצוין שמנהיימר גינה את שלושת כינוסי הרפורמים, הוא קרא להוקיע ילדים שלא נימולו מהקהילה, ולהחרים את הרפורמים הרדיקלים. מנהיימר עצמו ספג ביקורת קשה מהמנהיג הרפורמי שמואל הולדהיים.
כאמור, מה שעניין את העיתונאים דאז הוא עדותו של רבה של וינה הגאון רבי אלעזר הלוי איש הורוויץ (חי ופעל בין השנים תקס"ד – תרכ"ח, 1804–1868) מחבר ספר 'יד אלעזר' ונכד הגה"ק ההפלאה זי"ע, שהיה אחד מתלמידי החתם סופר המפורסמים ביותר שהגן על היינריך גרץ בבית המשפט ולכאורה אישר את פרשנותו שישעיהו נ"ג לא מדבר על משיח אישי, אלא על משיח כתקופה.
רבי אלעזר הלוי איש הורוויץ נולד בתאריך א' בשבט תקס"ד, ונפטר בכ"א סיוון תרכ"ח (1904 – 1868) היה רב ואב"ד של וינה.
רבי אליעזר הורוויץ למד בישיבת פרשבורג אצל מרנא החתם סופר, ובשנת תקצ"ח (1828) הוא התקבל כרב העיר בווינה, תפקיד שמילא עד ליום פטירתו.
מי ששלחו לרבנות העיר וינה, היה מורו ורבו החת"ם סופר, שרצה לאזן את הרבנות של העיר שנשלטה עד אז בידי יצחק נח מנהיימר שהיה ליברל וקרוב חלקית לחוגים רפורמים.
ספרו שו"ת יד אלעזר" יצא לאור על ידי בניו, ועל הכריחה נכתב:
"ספר "יד אלעזר" לגאון רבי אלעזר הורוויץ – קובץ על יד שו"ת להלכה ולמעשה ולפלפולא אשר השיב לדופקים על פתחו. הרב הגאון המפורסם בכל קצוי ארץ רב פעלים ועומד בפרץ, עטרת תפארת עדתו על ישראל הדרתו בנן של קדושים כבוד שמו מפארים מו"ה אלעזר הלוי איש הורוויץ זצלה"ה.
"הוא הגבר הוקם על משמרת הקודש בוייען הבירה ועמד על משרמתו באמונה במספר ארבעים שנה, עד בא השמש כ"א סיון שנת תרכ"ח לפ"ק ובמלאת לו ס"ד שנים לימי חייו הושם בס"ד גויתו, ועלתה לגנזי מרומים נשמתו תנצב"ה. הובא לבית הדפוס במצות והוצאות בניו, וינה תר"ל".
(דבר פלא הובא בספר 'שומרי משמרת הקודש' שכתבו על סיפור זה, אולם השמיטו את שמו של הגאון בעל 'יד אלעזר' כאחד שהעיד לטובת גרץ, וכתבו רק את שמו של מנהיימער בלבד).
בפרק הבא ננסה להבין את הגותו של הגאון בעל 'יד אלעזר' מדוע הגן על גרץ.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com