מדוע מרן ה'סטייפלר' זצוק"ל, כתב את "שיר הביטחון"?

מרן הגרי"י קנייבסקי זי"ע (ויקיפדיה ושאטרסטוק)

ליארצייט של ה'סטייפלר' – הרב יעקב ישראל קנייבסקי זצוק"ל

רוצה שיאיר יומך? יש 'נר הבטחון'!

ה'סטייפלר' - רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצוק"ל - הנהיג את הציבור הליטאי. אביו השתייך לחסידות הורניסטייפול, ושמו ניתן לו ע"ש סבו של מייסד החסידות, האדמו"ר רבי מרדכי דב טברסקי. כשהוא היה בגיל 11 אביו נפטר, ולאחר מכן הוא עבר ללמוד בישיבת נוברהרדוק בבלארוס. הכינוי ה'סטייפלר' נגזר מעיר הולדת אימו הורנוסטייפל.

ה'סטייפלר' חיבר סדרת ספרים 'קהילות יעקב' על התלמוד, שערי תבונה, שיעורין של תורה ועוד... הוא כיהן כר"מ בישיבת נובהרדוק בפינסק, והיה יושב בכותל המזרח, ליד מקומו של הסבא מנובהרדוק זצ"ל.

נר הבטחון – מעיד על דרגת הבטחון

בכותל המזרח ליד מקומו של הסבא מנובהרדוק- היה קבוע נר כבוי.

לנר הכבוי קראו - "נר הבטחון".

הסבא מנובהרדוק מזכיר את סיפור הנר בספרו: "מדרגת האדם בדרכי הבטחון" (פרק ב'). והסטייפלר כתב שיר, על הנר הבטחון בקריינא דאיגרתא (חלק א', אגרת שלד), ובוודאי נזכה שהסיפור יוסיף לנו קצת בטחון...

יום אחד יצא הסבא מנובהרדוק ליער הסמוך להתבודדות ולעשות חשבון נפש, ומצא בנבכי היער בקתת עץ עזובה, שבשעתו התגוררו בה חוטבי עצים, ובתקופת סיום עבודתם זנחו אותה.

שָׂשׂ הסבא מנובהרדוק על המציאה, תיקן אותה כפי הצטרכותו, הביא אליה ספרי מוסר, והפך אותה להיות עבורו בקתה להתבודדות.

מפעם לפעם, כשביקש להתעלות ולערוך חשבון נפש, להתוות דרך - באין מפריע, היה נוטל את טליתו ותפיליו ומסתגר בבקתה.

באחת הלילות, הדליק הסבא את הנר ולמד לאורו, ברגש עז ובהשתפכות הנפש, במשך כשלוש שעות, והנר דלק עד תומו וכבה, והסבא נותר בחשכה.

הזדקף הסבא והמתין, הן היה ברור לו שהוא סמוך על שולחנו של הקב"ה, ואביו שבשמים יודע שבנו שרוי בחשכה וזקוק לאור. בוודאי ידאג לו, והבין, שאין לו אלא להמתין.

לפתע, נפתחה דלת הבקתה הנמצאת באמצע היער, ואדם נכנס פנימה ובידו נר דולק, והנר בפמוט הציף את המקום באור במקום הנר שכבה, והאדם יצא בדממה אל החשכה.

הסבא לא הוגיע את מוחו מי הוא, האם אליהו הנביא, או מלאך ממרום, מה זה משנה מי השליח? העיקר המשלח - האבא הטוב שבשמים!

שב הסבא לשקוד על תלמודו עד אור הבוקר, וכשהבוקר האיר, כיסה הסבא את הנר, ושב לישיבה, ואז:

הציב אותו ליד מקומו כמזכרת: "נר הבטחון" – לזיכרון כיצד מידת הבטחון פועלת, בטחונו הביא לו נר ישר מן השמים כדי שהוא יוכל להמשיך ללמוד.

לימים פרצה בעיר שרפה, בתים שהיו עשויים מעץ וגגותיהם מקש, וכילו הכל באין מפריע, וברגעים אלו מיהרו בני הישיבה לפנות את ספרי התורה והתפילין וכל ספרי הקודש מפני האש שהתקרבה במהירות, ונשאו תפילה נרגשת וה' שומע תפילה, הרוח שינתה את כיוונה והאש דעכה.

בניין הישיבה ניצל עם כל הריהוט, אבל, מחמת החום הרב - הותך נר הבטחון. היה צער רב, מדוע איש לא נזכר לחלץ את הנר בטחון?

רק הסבא לא הצטער, ואמר:

"ה' נתן את נר הבטחון וה' לקחו" - כדי להורות לנו שהיננו זקוקים לו, כדי להתאזר בבטחון, וכולם זכרו את המסר, עד כמה הבטחון מתגמל.

שיר הבטחון – של ה'סטייפלר'

ה'סטייפלר' כתב שיר בעקבות 'נר הבטחון':

"בשעה שהעולם, רובם ככולם, התנו עמלם, וכל שיכלם.

לעבוד ולטרוח, לעשות ולהרויח.

רגע לא ינוח, לכל צד פוסח.

ודעתו תזוח, לנגוח ולנדוח.

ויש גם לרצוח, בשביל דמיון פורח.

וסופו מוכיח, כי לא יצליח.

וכל פגע וחוח, את דמו ירתיח.

יריע אף יצריח, ולא ימצא מנוח, עד שהיום יפוח.

ותשוב הרוח – בה בשעה.

נפשו הנישאה: של הבוטח - תמיד שמח.

"בטחוני בצורי – היא אוצרי".

את המחר שוכח, ומההשתדלות בורח.

ולא לעמול לרוח, להיות לוקח.

מה שכבר נשלח, מהבורא המשגיח.

וההוא הבוטח, מעודו – לא מטה ידו, ולא פגע כבודו.

כי הבורא, בחסדו, מגן בעדו.

וליבו וזמנו עמדו, לירא מבוראו ולעובדו,

בכל נפשו ומאודו!".

וכל המוסיף גורע...

לע"נ ה'סטייפלר' רבי יעקב ישראל בן רבי חיים פרץ ואימו הצדקת ברכה, זכותם תגן על כל עם ישראל, ויזכו כולם לגאולה ברחמים, כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל, אמן!