קיבלתי השבוע שיחת טלפון, על הקו היה אברך צעיר מבוהל, וכך הוא סיפר לי: "אני נשוי זה שלוש עשרה שנה באושר ועושר, אבל מה שקרה לי עכשיו עם אשתי אף פעם לא היה לי.
>> למגזין המלא - כנסו
הייתה אזעקה ואני התעכבתי מעט בכניסתי לממ"ד, אשתי צועקת לי: 'בוא' ואני אמרתי לה: 'בסדר, בלי לחץ, אני כבר מגיע', ואז אשתי ממש התפוצצה עליי, צעקה עליי כמו שנכנס בה איזה טירוף.
כאילו היה איזה משהו בתוך הנפש שלה ועכשיו פשוט הכול התפוצץ. אמרתי לה: 'סליחה אשתי, אבל למה את מתרגזת? מה מפריע לך שעשיתי? לא התכוונתי לעשות לך משהו לא טוב!' אבל אשתי רק התרגזה יותר ויותר היא המשיכה לצעוק ואז היא פשוט קרסה והתפרצה בבכי ללא שליטה.
'אני כבר לא יכולה יותר עם כל המלחמה פה, כל מה שקורה – האזעקות, הלחץ של הילדים, הפחדים, מה יהיה פה בסוף?! רק שלא ייכנסו ערבים לירושלים וישחטו אותנו כמו שהם שחטו את אחינו היהודים הצדיקים בדרום! אנחנו הרי גרים בסמיכות לכביש מספר 1 מי מבטיח לי שהם לא יעשו את זה לנו?!' אשתי ממש בכתה בהיסטריה, 'אני כבר לא מסוגלת ללחץ הזה, לטירוף הזה, אין לי כבר כוחות, אני מרגישה שאני הולכת להשתגע'.
היה נראה לי שאשתי בהתמוטטות עצבים, אף פעם לא ראיתי אותה במצב כזה. אני מכיר את אשתי שהיא תמיד חזקה, עוצמתית ואמיצה, ופתאום אני רואה אותה ממש שבורה ומרוסקת לחלוטין.
אבל האמת, שגם אני וגם אשתי אשמים במצב הזה. אנחנו כל הזמן שומעים חדשות ומדברים כל הזמן על מה שקורה במלחמה, עד כמה זה מסוכן ועד כמה הכול יכול להתפוצץ לנו בפנים שהערבים יכולים ח"ו להגיע בקלות גם לאזור המרכז ולטבוח, כמה מסכנים מי שנהרג ונחטף. ולא רק זה, גם אני וגם אשתי ראינו סרטונים לפעמים קצת מזעזעים על מה שעשו חיות הטרף החמאס באחינו היהודים בדרום.
אנחנו כל הזמן בדיונים בינינו: האם צה"ל ייכנס לעזה או לא ייכנס לעזה? למה לא עושים כלום בעזה חוץ מההפצצות? שצריך לדבר עם הערבים בשפה שלהם ורק כוח הם מבינים, ועוד ועוד...
ביקשתי מאחותי הקטנה שתיקח את הילדים מהבית ואני בינתיים ניסיתי להרגיע אותה ולעודד אותה כמה שיכולתי.
למחרת התקשרתי לרופא המשפחה והוא המליץ לה לקחת כדור 'לוריוון' להרגעה, לשבוע שבועיים.
אז תגיד לי בבקשה מרדכי, מה אפשר לעשות עוד עם אשתי חוץ מהכדור שהמליץ לי הרופא?"
אמרתי לו: "דבר ראשון בתור הגבר בבית האחריות היא עליך. אתה צריך לדאוג להפסיק באופן מוחלט להקשיב ולשמוע לחדשות כל הזמן.
גם בלי לשמוע שום חדשות הכול מפחיד בגלל המצב הקשה, וגם כך שומעים אזעקות שמקפיצים את הלב".
שאלתי אותו: "כמה פעמים אתה שומע חדשות ביום? אם אני שומע עשרות פעמים אז אשתי שומעת יותר מזה", ענה.
הכניסה לחדשות דומה לאדם שיש לו פצע חמור בגופו והוא זורה מלח על הפצעים שלו שזה מגביר את הכאב עשרת מונים.
כל ההסתכלות האובססיבית בלי הפסקה מכניסה את האנשים לחרדות איומות ומיותרות. אני ממליץ לאנשים פעם אחת ביום בלבד להתעדכן בחדשות, ומי שרואה שגם זה מכניס אותו לחרדות שגם מזה יימנע, אין לזה שום טעם - זה לא עוזר ולא תורם רק מוסיף פחד, בהלה ולחץ מיותרים.
דבר שני דווקא בתקופה כזו חשוב להמשיך ולעשות כמה שאפשר למרות שלא כל הילדים בגנים ובתי הספר, לנסות להמשיך את השגרה כרגיל.
לעשות תרגילי הרפיה ומדיטציה להרגעה.
להפסיק ולא לדבר כל הזמן שלילי ומה יהיה, להשתדל כמה שיותר לדבר חיובי שיהיה טוב.
חשוב לזכור למרות כל מה שקרה לא לאבד שפיות ולהיות מאוזנים, הצער והכאב והפחדים הם גדולים אין טעם להוסיף על זה.
והדבר הכי חשוב זה להתחזק באמונה פשוטה שהשם יתברך מנהיג את העולם והכל בהשגחה פרטית.
ולא אם הצבא ייכנס לעזה כניסה קרקעית אז תהיה ישועה לעם ישראל, הרי ישראל ניצחה במלחמת ששת הימים וכמה דם יהודי במשך השנים נשפך אחרי זה.
צריך לבקש, לקוות ולהתפלל לישועה כללית של עם ישראל של גאולה אמיתית כי רק זה באמת יגאל אותנו מהכול. הרי בתור יהודים מאמינים אנחנו יודעים שאי אפשר לברוח מאלוקים וכל צער שיש לאדם זה הכול מכוון והכול לטובה.
ולכן גם אם הצבא יחסל את כל עזה שהשם ישמור אם השם לא ישמור עלינו יכולים להיות אסונות יותר גרועים לעם ישראל ח"ו, לכן התפילה והבקשה היא לגאולה אמיתית כי רק זה יפתור את מסכת העינויים שעובר העם היהודי במשך אלפי שנים, ואז נראה שהשם אחד ושמו אחד ונשגב השם לבדו ביום ההוא, נהיה חבוקים ודבוקים בהשם באופן גלוי בלי שום הסתרות ומחיצות. עכשיו בזמן הגלות האור האלוקי לא כמו שהיה בזמן בית המקדש, הכול חושך, ובגאולה נזכה להתייחד רק עם השם יתברך. כל המחשבות, הפחדים, החששות, הכאבים, הייסורים ייעלמו אז, כי נראה איך הכול היה בהשגחה פרטית ואור גדול יהיה בעולם.
האמת, שכל הצפייה בחדשות זה גם חוסר באמונה, כאילו שאיזה פרשן מדיני כזה או אחר יכול להגיד מה יהיה ומה יעשו ואיך יסתיים כל הסיפור הזה.
צריך להתחזק - השלך על השם יהבך. להוריד את המחשבות, את השכל ואת ההבנה כי ברגעים כאלו רק האמונה הפשוטה עוזרת ומחזקת.
אז למען הנפש שלכם, הנשמה שלכם, למען הזוגיות שלכם, הילדים שלכם, החברים שלכם, תנסו כמה שפחות לשמוע \ לקרוא חדשות וכמה שיותר להתחזק באמונה פשוטה שהכול לטובה ובהשגחה פרטית ומי שצריך לקרוא לו משהו כי כך נגזר עליו אז לא חדר ממ"ד או בונקר יכול להציל אותו.
פעם ניגש יהודי אחד לרב ואמר לו: "הרב אני מאמין שיש השם בעולם, אבל אני כזה עשיר גם אם אלוקים יחליט לקחת לי את הכסף שלי מניו יורק אז יש לי גם באירופה ואם גם באירופה ייקחו ממני אז יש לי גם בתאילנד. איך השם יעשה שאני אהיה עני הרי אני מסובב בכל כך הרבה כסף איך זה יכול לקרות?" אמר לו אותו רב: "דבר ראשון השם יכול אם הוא רוצה לקחת לך את כל הכסף שיש מסביבך לא חסר לו דרכים, אבל במקום זה אם השם רוצה הוא פשוט ישלוף אותך מהסיפור, יעלים אותך, ואז הכסף יכול להישאר עד מחר אבל אתה לא תישאר!"
המסר הוא שאי אפשר לברוח מהשם אם על אדם נגזר משהו הוא לא יכול לברוח מהשם. כמו שבשואה וגם עכשיו בשואה בדרום יש אין ספור סיפורי השגחה פרטית, שזה אומר שמי שצריך לקרות לו משהו יקרה לו ואנחנו לא מבינים למה ומי שצריך להינצל הוא יינצל. כמו שיש אין ספור סיפורים בשואה על אנשים שראו את המוות מול העיניים ולא נרצחו.
אז למה ההוא כן נהרג וההוא לא? אני לא יודע! נסתרות דרכי השם, לא מחשבותיי מחשבותיכם.
שנזכה לאור גדול על ציון תכין ונזכה כולנו במהרה לאורו.
אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.
שבת שלום ומבורכת עם ישראל היקר.
לתגובות: machon.rot@gmail.com
הצגת כל התגובות