בית עם גג אדום וסלון בדם // טור פתיחה

בית עם גג אדום... (צילום: יצחק הרץ)

כמו בהרבה ימים או אירועים משמעותיים, כל אחד זוכר את הרגע שהוא נפגש עם ה-07/10.

אותי זה פגש בבית הכנסת, בפנים אנשים רקדו עם ספר תורה ורקדו עד כלות 'צווה ישועות יעקב'.

בחוץ הדי היירוטים לא פסקו, הם ציירו ציורים לבנבנים בשמיים הכחולים ואף אחד לא באמת הבין כלום, ורק חרושת שמועות החלה להתגלגל.

אז, לפני אלפיים שנה פלוס מינוס - המידע הכי מרעיש שדלינו בהחבא מתוך טלפון של איש מילואים חלוד עם כרס, זה שאנשים שלחו הודעות לצבא שמחבלים משוטטים אצלם בבית.

זה היה נשמע הזוי, לא אמיתי, קונספירטיבי לחלוטין, לחשנו את זה ביננו הנשים בשביל שהילדים לא ישמעו וחוצמזה זה לא היה נשמע אמיתי.

אז סתם להלחיץ?

בשבע ומשו, השבתחג יצאו להם ואנו עטנו על התקשורת בשביל להבין שאנחנו לא מבינים כלום.

100 הרוגים, חטופים בעזה, מאות אנשי מילואים בצו שמונה, כאוס שלם ומבלבל, פחד אלוקים.

אפילו בדיחות כמו: "איך תשרודנה הנשים שקנו בגדים לתצוגת אופנה בהקפות שניות?" לא הצחיק אף אחד.

בשנייה הפכנו להיות מדינת מלחמה.

רגע לפני היינו בקרע , שסועים, פסיעה לפני מלחמת אחים והחדשה הכי משמעותית הייתה האם יתקיימו בדיזנגוף הקפות בהפרדה או לא.

יום אחרי אנחנו בסוגיות של חיים ומוות, זוועות שמעולם לא ידענו או האמנו שיקרו, יישובים חדשים שלא ידענו לאיית הפכו לחלק מהז'רגון היומי, והפכנו כולנו מומחים למתקפת הפתע שגבתה קורבנות בקצב מדאיג.

בבת אחת נחשפנו לאלפי סיפורים זוועתיים שכל אחד מהם היה יכול לשרת מהדורת חדשות חודשים רבים, סיפורים על מפלצות אדם שסופרו בקצב מסחרר אחד אחרי השני כשלכל סיפור יש בני משפחה, סביבה קרובה, אהבות, חלומות, אכזבות, דם, אש ותמרות עשן.

ובזמן כזה מה שהכי מרגיע אותי זה פשוט לכתוב, לשתף, הדף סופג, אין לו טענות, הוא נותן להוציא הכל החוצה, את הכאב והחוסר אונים, את התסכול ואת הכאוס.

כאמא. חרדית. כאשה עובדת בתוך המצב הזה, אני יום יום נתקלת בדילמות, במחשבות שמעסיקות אותי הרבה.

בשבועות הקרובים אשתף אתכם ביומן המלחמה שלי.

היו היה בית עם גג אדום

בינתיים, שיר: על בית שלעולם לא יחזור להיות בית.

הָיֹה הָיָה

בַּיִת עִם גַּג אָדֹם

וַאֲדָנִיּוֹת

וּבִפְנִים אַבָּא וְאִמָּא

וְשַׁחַר, אַרְבֵּל וְעֹמֶר

וּמִצְנַח רְחִיפָה

עִם הַשָּׂטָן

דָּחַף אֶת הַצִּפּוֹרִים

הַמְּקַנְּנוֹת

וְצָנַח לִזְרוֹעַ מָוֶת

וְלִשְׂרֹף אֶת הַגַּג עִם הַבַּיִת

שֶׁנִּשְׁאַר אָדֹם, אָדֹם

עִם מַבָּטִים קְפוּאִים

וילד עם שְׁאֵרִיּוֹת חָלָב עַל הַשָּׂפָה

נַדְנֵדָה שְׁחֹרָה עֲצוּבָה

ובובה נְטוּשָׁה

וְרֵיחַ שֶׁל פִּיחַ

וְשֶׁמֶשׁ עִיקֶשֵׁת

שֶׁלֹּא רוֹצָה לִזְרֹחַ

יוֹתֵר

בַּבַּיִת עִם הַגַּג הָאָדֹם