הרב דרש להביא כסף בעיצומה של השבת עבור נפגעי הטבח

הטבח בקיבוץ בארי (צילום: מאיר אלפסי)

בעקבות הטבח המזעזע בדרום, בעיצומו של 'שמחת תורה', הוקמו כל מיני מגביות שנעשות למען המפונים, ויש בנותן טעם להביא את הסיפור הבא.

בספר 'אלה אזכרה' ח"ז (עמ' 176), הביא שלאחר פרעות הדמים שנערכו ביהודי אוקראינה, קיימה 'אגודת ישראל' בשנת תרע"ט (1909) מגבית רבתית בכל ערי ליטא ופולין, שהכנסותיה נועדו לספק חבילות מזון ובגדים ליהודים שנפגעו ונותרו בעירום וחוסר כל.

הגאון רבי משה קרליץ בעיירתו פונארי, עלה על הבמה בעיצומו של יום השבת שחל בו יום טוב שני של גלויות של חג השבועות, ונשא בפני המתפללים נאום חוצב להבות, ודרש מהם במפגיע שילכו כל אחד לביתו ברגע זה, ויביאו את הכסף, כדי שהוא יוכל להעביר אותם בדחיפות לעזרה לניצולים.

"חבל על כל רגע, יהודים גוועים מרעב, ומקור זה ענין של פיקוח נפש, ומותר לחלל עליו את השבת!", הכריז הרב בבית הכנסת בתפילת יום השבת. אכן, המתפללים נזעקו לקריאתו, והבינו שמדובר בהצלת נפשות, ורבי משה קרליץ שהיה אז אברך צעיר נשאר על בימת בית הכנסת, עד שחזרו המתפללים עם ממון רב עבור יהודי אוקראינה האומללים, ומיד לאחר מכן שילח את הכסף עבור תעודתו.

לאחר שפורסם מעשה זה, נמצאו כמה רבנים שהטילו דופי ברבי משה קרליץ, ורננו אחריו שנהג שלא כשורה, ולא היה צריך לבטל איסור מוקצה בגלל מגבית.

אחיו מרן החזון איש ערך תשובה מיוחדת לליבון שאלה זו, והיא לא פורסמה לרבים ("מפני טעם כמוס", כך הגדירו זאת בספר 'אלה אזכרה'), ובה הוא הוכיח על סמך ראיות הלכתיות שההלכה כאחיו רבי משה, ויפה עשה בהוראתו שציווה להביא אליו הכסף בעיצומה של יום השבת.

בין השאר כתב מרן החזון איש שצעד בלתי רגיל זה עלול להוציא את הבריות משאננותם ולגרום לריבוי התרומות שיביאו בסופן להצלת נפשות מישראל. "אם יהודי בעלבת' רואה את המרא דאתרא מצווה לטלטל מעות בשבת משער הוא שאין זה מקרה פשוט!".

תוספת משמעותית למעשה זה, שנותנת לנו אינדיקציה להבין עד כמה הסיפור פורסם (עד שהיו רבנים שהטילו דופי במעשה זה), הביא 'מוסף שבת קודש' של עיתון 'יתד נאמן' (פרשת מקץ תשנ"ב), שבעיר וילנה הופיע בזמנו עיתון שמאלני בשם 'דער טעג' שהיה מרבה להשמיץ את העיתון החרדי 'דאס ווארט', אולם פעם אחת העיתון יצא מגדרו ושיבח את מו"ל ה'דאס ווראט' הלו הוא רבי משה קרליץ.

היה זה לאחר פרעות הדמים בשנת תרפ"א[1] (1921), כשרבי משה קרליץ עזר למפונים בהתרמות כספיות בעיצומה של השבת. מעשה זה כאמור פורסם בכל העיתונות בליטא, ובעיתון השמאלני 'דער טאג' נכתב מאמר פירגון ע"י אחד מראשי הסופרים החילונים על דמותו של רבי מאיר קרליץ תחת הכותרת "פאראלעל – מאקסים גארקי און הרב קארעליץ".

סיפור מעין כך, הובא על מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי. בשנת תרצ"ט לאחר ליל הבדולח שיהדות גרמניה הבינה מה מתכננים להם הנאצים ימ"ש, ניסו רבים להוציאם לאנגליה, משלוחים אלו כונו "קינדרטרנספורט". עסקני היהדות החרדית קיבלו אותם וניסו לשכן אותם בבתים של יראי השם כדי שימשיכו לקבל את החינוך התורני עליו גדלו, אלא שמספר המשפחות החרדיות שיכלו לאמץ ילד, היה מועט, לעומת זאת היה מספר רב של משפחות חילוניות.

ראב"ד לונדון בעת ההיא היה הרב אברמסקי שנטל על עצמו את מימון הילדים, הוא נלחם למענם, כאשר בעבר השני פעילי הסוכנות הציונית היה להם ממון רב והיה חשש שהילדים לא יישארו חרדים. הוא נפגש עם בעלי ממון רב מהקהילה ומחוצה לה, ומסופר שהתקשר לגביר גדול שהיה מעט רחוק משמירת תורת ומצוות לשכנעו שיתרום, אך כנראה שהגביר לא השתכנע למרות שהרב אברמסקי אמר לו "מדובר כאן המקרה של פיקוח נפש!".

"פיקוח נפש", אמר אותו גביר, "זה מצב של חולה אנוש, אתה לא יכול להשתמש במושג הזה בצורה זולה כפי שמתחשק לך, ולכן אני לא יכול להמשיך לשוחח אתך כשאתה לא מעניק את הערך הראוי למושגים שחיים ומוות תלויים בהם", וניתק את הטלפון.

יומיים אחר כך בליל שבת בשעה 10.30, כאשר סעודת שבת בבית הגביר לקראת סיום, לפתע מצלצל הטלפון. המשרתת הגויה ענתה כשהיא מזדרזת להביא את הטלפון אל בעל הבית: "הוא אומר שזה דחוף", אמרה. הגביר קירב את השפופרת אל אוזנו. "כן, מי מדבר?", תהה. "מדבר אברמסקי. עכשיו שבת קודש אצלינו, ואני מתקשר אליך. האם עכשיו אתה מאמין לי שחינוך הילדים האלה הוא עניין של פיקוח נפש...?". (הובא ביתד נאמן, ח' תשרי תש"פ, עמוד 34).

•

[1] כנראה בספר 'אלה אזכרה' טעו כשכתבו שהיה זה בשנת תרע"ט (1909).

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com