בעולם של רשתות חברתיות, פילוג ושיסוי, קשה לפעמים להסביר עמדה מורכבת. כיצד ניתן להתנגד לדעותיו של אדם - אך למסור את הנפש כדי לסייע לו?
עוד בנושא:
- בהוראת הרבנים: שליחת חב"ד לא תדליק משואה
- אחיה של חני ליפשיץ תוקף: התעללות חסרת רחמים
- לא רק חני ליפשיץ: החב"דניקים וטקס המשואות
- הדלקת משואות היא עבודה יומיומית / נעמה טוכפלד
- התפיסה המורכבת של חב"ד למדינה / מנדי גרוזמן
העולם שלנו, מחולק לשחור ולבן. החלק האפור - שביל הזהב, נעלם מזמן. אנשי רק לא ביבי והביביסטים מאחלים זה לזה לחלות בקורונה, השמאלנים כולם בוגדים והימנים כולם פאשיסטים.
בעולם כזה, יש אנשים שמסוגלים לשכוח את כל הטוב של תנועת חב"ד, רק בשל התנגדותה האידאולוגית לתנועה הציונית, עובדה שצפה מחדש בסערה סביב האיסור על שליחת חב"ד, חני ליפשיץ, להשיא משואה.
הציבור האמוני, התפלג בשאלה כיצד להתייחס ליוזמת הקמת המדינה. בציונות הדתית, כמו גם מרבית אדמו"רי בית רוז'ין, ראו במדינה את התחלת הגאולה. עוד שלב בדרך לגאולה השלימה והאמיתית.
מהצד השני, ניצבו אנשי העדה החרדית וסאטמר שראו בהקמת המדינה מרידה בבורא עולם, עבירה על איסור שלושת השבועות, וכו'.
בתווך, ניצבו ראשי אגודת ישראל, שאומנם התנגדו להקמת המדינה היהודית, אך לאחר שזו הפכה לעובדה מוגמרת, הכירו בה דה פקטו.
עמדה מורכבת יותר, הציגו בחסידות חב"ד. אדמו"רי החסידות התנגדו באופן נחרץ לתנועת הציונות - אך הדבר לא מנע מהאדמו"ר מליובאוויטש להפוך לאחד מגדולי תומכי המדינה, כמקום שמגן על העם היהודי.
להתנגד להכרה במדינה כ'אתחלתא דגאולה', אך לכתוב כי 'היה גילוי דרך נס' בניצחון במלחמת השחרור. לתמוך בשיטה שאסור לדחוק את הקץ, ולהסביר שעם ישראל היה במצב של פיקוח נפש ולכן היה חייב להקים מדינה.
למרות ההתנגדות לתנועה הציונית, להיפגש ולקרב את ראשי התנועה ובכירי המדינה. להקים ארגונים שיתמכו במשפחות השכולות ובמצוייני צה"ל, כפי שהורה הרבי לקרוא לפצועים הצבאיים.
לשלוח את החסידים לעודד את חיילי צה"ל, לפעול ליישוב הארץ, להיות מעורב בכל פרט מהנעשה במדינה היהודית ולתמוך בה - למרות ההתנגדות לציונות.
לקרב את האנשים, לא את הדרך. וכדי לתמוך בציונים, אין צורך לקחת חלק בציונות. כך לדוגמה נקט הרבי בצעדים חריגים נגד ישיבה ששרו את 'התקווה' כדי לכבד את אחד התורמים. סירב להגיע לבקר את הנשיא שז"ר, אך כאשר הגיע אליו - כיבד אותו יותר מהרגיל, בצורה יוצאת דופן כראוי לנשיא המדינה היהודית.
דוגמה בולטת ניתן למצוא בסיפור של שפרה מזורוב. בעלה, דוד הי"ד, נפל בתעלת סואץ. היא הקימה ארגון שפעל לסייע למשפחות הקדושים שמסרו את נפשם למען ההגנה על העם היהודי בארץ ישראל.
במהלך השנים, זכתה לברכות רבות ולעידוד רב מהרבי מליובאוויטש, שאף שלח לה סכומי כסף להשתתפות בהוצאות הארגון. אך כאשר קיבלה הצעה להדליק משואה ביום העצמאות, ענה הרבי לשאלתה כי אין בכך צורך.
אני לא מתיימר להסביר בשורות קצרות אלו את השיטה המורכבת של חב"ד ויחסה למדינה ולציונות - רק להעיר ולהאיר את העובדה שגם בעולם כה פשטני ורדוד, מותר וצריכים להעמיק מעבר לסיסמאות רדודות, בעד או נגד. יש גם את שביל הזהב.
הצגת כל התגובות