סיפורו המרתק של החזן שנחטף אל טורונטו

בשנת 1920, שליסקי שמע שביהכנ"ס של סלונים בלואור איסט סייד שבניו יורק מחפשים חזן לימים נוראים, הוא פנה למפעל העור שבבעלותו של נשיא בית הכנסת. שם נערך לו אודישן שכמובן הבהיא למינויו לבית הכנסת למשך שנתיים.בהמשך הקריירה שלו, מילא תפקידים בבתי כנסת מובילים שונים בניו יורק, נשא קונצרטים רבים, הופיע ברדיו, והקליט הקלטות והיה לאחד החזנים המפורסמים בעולם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. לאחר שהחל להרוויח כסף רב מחזנותו הוא לקח את מוריו הזקנים מבית הספר למוזיקה וקנה להם חליפות חדשות כאות הוקרה על השקעתם בו.לאחר זמן הביא את הוריו שכזכור נפרדו ממנו כילד מבלי לדעת שלא יראו אותו במשך שנים, לגור איתו בארצות הברית.כמו חזנים רבים אחרים באותה תקופה, לשליסקי הוצע להיות מוחתם בחברת האופרה של סן קרלו, אך בסופו של דבר למרות הפיתוי הכלכלי האדיר, סירב שליסקי להופיע שם מכיוון שזה היה גורם לו לחילול שבת ויום טוב.העידו עליו, כי בגלל החטיפה הטראומטית שחווה בילדותו, הוא תמיד עזר מאוד לחזנים שהגיעו לארה"ב, והופיע רבות לארגוני צדקה בחינם.בשיא הקריירה שלו בגיל 40, אחרי פסח של שנת תרצ"ד (1934), הוא עבר שבץ מוחי ומאז לא חזר לשיר יותר ונפטר בשנת תשט"ו (1955).שליסקי אמנם לא הקליט הרבה מיצירותיו, אך עדיין נותרו מעט הקלטות של החזן בעל קול הטנור הגבוה והסיפור הלא שגרתי.