"התור המפורסם של יוסל'ה" / אופיר סובול

ביום שישי הבא, כ"ה בסיוון - נציין 89 שנים לפטירתו של יוסף בן רפאל שלום רוזנבלט ז"ל.

יוסל'ה רוזנבלט - גדול היוצרים בעולם החזנות, ומי שהשפיע יותר מכל חזן אחר, על עיצובה של החזנות עד לימינו אנו.

מסתבר שאנשי הדור ההוא, לא הופתעו כלל מנסיקתו של יוסל'ה הילד עד לראש פירמידת החזנים. יוסל'ה היה זה שקבע מושג חדש להצלחה מהי - במוסיקה היהודית בכלל ובחזנות בפרט.

ולא בכדי:

כילד, אהב יוסל'ה לשחק עם חבריו. אך בעוד שחבריו שיחקו בעיקר במשחקי כדור למיניהם, המשחק האהוב על יוסל'ה היה: "חזן ומקהלה". יוסל'ה היה מזמין אליו הביתה כמה מחבריו, פורש את סינרה של אמו על ספסל ששימש כ"עמוד תפילה". בנוסף, היה "סוחב" סדין מאמו ומתעטף בו כטלית. ובעמדו כך "לפני התיבה", היה ממלא את תפקיד החזן ואילו חבריו שעמדו על ידו שימשו לו כ"משוררים" - יחד היו שרים את אותן הנעימות ששמע מפי אביו רפאל בחזרותיו שלו.

התקופה שלאחר חג השבועות, היא התקופה בה מתחילים חזנים ומנצחים ברחבי העולם, לפתוח את המחזורים לימים הנוראים. אם אתם גרים בסמוך לחזן, לבטח תשמעו קולות מבעד לדלת או מבעד לחלון. בימים אלה יושבים אנו שליחי הציבור ונזכרים בנוסח המרטיט, במנגינות שובות הלב וגם חושבים מה וכיצד אפשר לחדש לציבור המתפללים בשנה הבעל"ט.

אחת מיצירות המפתח בתפילת הימים הנוראים היא: "הנני העני ממעש".

את "הנני" הקליט יוסל'ה כמה וכמה פעמים ואת כולן השמיד. ההקלטה אותה כולנו מכירים, הוקלטה ב 3/2/27 באולפני ויקטור בניו-ג'רזי. מאז, הפכה גרסתו של יוסל'ה כגרסה המועדפת על חזנים רבים בתפילתם.

בקונצרט "לפני התיבה", שהפיק רדיו קול-חי לציון 12 חודשים לפטירתו של אבא, בחרתי לבצע את "הנני" כדוגמה ליצירה שהיא כל כולה נוסח. יצירה "משעממת" במונחים תזמורתיים. יצירה שאין למעבד תזמורתי מה "לתרום" לה. אך למרות כל זאת, בחר אבא בשנת 2000, להתמודד עם האתגר הגדול הזה.

את הביצוע הפקדתי בידיו האמונות של החזן שי אברמסון. שי, שחגג השבוע את יום הולדתו, הוא אמן ומקצוען אמיתי, חזן נפלא וחבר יקר, שעונג רב לי לחלוק איתו את הבמות בארץ ובעולם. בצפייה בביצועו, קשה לפספס שיצירתו של יוסל'ה אהובה עליו במיוחד.

מאז חזר יוסל'ה לארה"ב לאחר מסעו המוצלח באירופה, הרצון לשומעו ולראותו מקרוב, גדל ביתר שאת. מסופר כי כשהתפלל בשבת שלפני סוכות בשנת 1923 בברונקס, נוצר לפני הבניין תור מקצה לקצה. בתור עמדו כל אלה שהצטערו על שלא דאגו להצטייד מראש עם כרטיסי כניסה, ולצדם, עמדו הספסרים למיניהם, כאשר הם משפשפים ידיהם בשמחה, וחיוך נסוך על פניהם בהריחם ריח של רווחים מפולפלים...

עיתון ה"מורגן ז'ורנל" שסיקר את האירוע, לא התייחס כלל לתוכנו, ונתן לו כותרת יוצאת דופן: "התור המפורסם של רוזנבלט". עפ"י עיתון נוסף: ה"מיוזיקל אמריקה", תורים כאלה אפשר היה לראות בעת ההיא בכל רחבי ארה"ב, בכל מקום בו פורסם כי עומד להתקיים אירוע כלשהו של יוסל'ה רוזנבלט.

יהי זכרו ברוך!