"התלמיד הגרוע ביותר" // אופיר סובול

ביום חמישי, ט"ז במרחשוון, נציין 28 שנים לפטירתו של ״הרבי המרקד״ - הרב שלמה בן הרב נפתלי קרליבך ז״ל.

הרב שלמה קרליבך, בעל קול בריטון כריזמטי, ומי שכינו המוזיקולוגים כ"אבי המוזיקה החסידית המודרנית". הוציא בחייו 27 אלבומים, הופיע באלפי הופעות וקונצרטים - בהם ביצע כ-600 מניגוניו שובי הלב, עם הגיטרה המפורסמת, הצמודה לגופו. גיטרה שבה השתמש, כדי "לעורר את מיתרי הנשמה" של מאזיניו.

על גב אלבומו הרביעי "מקדש מלך", משנת 1965, שבו שר עם המקהלה והתזמורת הסימפונית ההולנדית של המעבד והמנצח, בנדיקט סילברמן, מתנוסס מסר של תקווה אוטופית: "יום יבוא והעולם כולו יהיה קדוש כמו ארץ ישראל. כל הערים יהיו קרויות ירושלים – עיר השלום. כל הבתים יהיו לבתי מקדש, כל הלבבות יהיו מקדשים, כל העולם כולו יהיה שוב 'מקדש מלך'".

על שיר הנושא "מקדש מלך" כתב קרליבך: "המילים הלקוחות מהבית השלישי של לכה דודי... הן סיפור חיי וסיפור חיי עמי". הוא ממשיך ומספר שיצר את הניגון, כי שמע את קולות "אחי ואחיותיי שדמם עודנו רותח".

תוך כדי הופעתו בבלגיה, בשנת 1965, הלחין ר' שלמה את "מקדש מלך". הוא נתן לשיר פרשנות חדשה: "השב אותי למקדשי, לעיר הקדושה, מקדש מלכי, הרחק מחורבותיך ומהייאוש, 'רב לך שבת בעמק הבכא' של דמעות. תן לחמלתך באהבה להראות לי דרך של 'והוא יחמול עליך חמלה'".

הוא ביקש להמשיך את מורשת החסידות, שנחרבה בשואה ולפרשה מחדש, כדי להתאימה לדור החדש. הבכי מ"העמק" התערבב בשירה של "ההר", כלומר: ששת המיליונים וכל הדורות שעברו מצטרפים לריקוד החדש בהר ה'.

על ששת המיליונים אמר בריאיון לטלוויזיה הגרמנית: "אם שערי שמים פעם נפתחו, היה זה על ידי ששת המיליונים – הם עומדים ומחזיקים את שערי השמים שאף אחד לא יסגור אותם... הגבאים של הקב"ה בשערי הדמעות הם ששת המיליונים".

את "מקדש מלך", עפ"י עיבודו המקורי של סילברמן, ביצענו בפתחו של קונצרט "חוזרים להיכל עם קרליבך" שקיימנו בהיכל, בשנת 2014. את הביצוע לשיר, המרגש והמיוחד כל-כך של ר' שלמה הפקדנו בידיו האמונות של החזן והזמר הנפלא – אברימי רוט.

אברימי, שחגג השבוע את יום הולדתו, משלב בהופעותיו בין חזנות לניגונים חסידיים. ניגוניו המופלאים של קרליבך מתמזגים עם הנשמה החסידית שבעורקיו ועם קולו החם והמתוק. בעזרתם הוא סוחף אחריו אלפים במשך כמעט 3 עשורים.

הסוד החשוב ביותר, בניגוניו של קרליבך הוא ביצירת ניגון קליט, הכולל שלושה או ארבעה אקורדים, עם מעט מילים החוזרות ומהדהדות במבנה מלודי סימטרי. בזכות פשטות זו נקלטו לחניו בצורה כה פופולרית ומשכו את לבם של המוני העם ברגע – גם מי שלא היה לו רקע מוזיקלי וגם מי שלא הכיר כלל את המילים בעברית.

אניטה שר – מורתו המובהקת של קרליבך לגיטרה ולמוזיקה, ומי שחשפה אותו לגיטרה ולניגוני הפלמנקו, שמהם שאב את סגנונו הייחודי, נהגה להתבדח ולומר לו:

"שלמה, אתה התלמיד הגרוע ביותר שהיה לי, אך גם הטוב ביותר שהיה לי אי-פעם".

"מדוע?" שאל קרליבך. אניטה השיבה: "אתה גרוע משלוש סיבות: תמיד מאחר, אף פעם לא עושה שיעורי בית, ולמדת רק שלושה או ארבעה אקורדים".

"מדוע, אם כן, אני הטוב ביותר מבין כל תלמידייך?" שאל. "כי מעולם לא ראיתי מישהו שעושה כל כך הרבה עם שלושה או ארבעה אקורדים", השיבה אניטה.

יהי זכרו ברוך!