והילד הזה הוא עני / יעל מזרחי

יעל מזרחי (באדיבות כותבת השורות)

ליל הסדר ממש נושף בעורפינו הדואב והתפוס, בין קרצוף האמבטיה ומירוק התנורים (שאני אנקה?? כן, את תנקי), בין הגעלת הכלים והקניות והאושר שמגיע עד לקופה, לא יכולה שלא לחשוב על אלו שנאנקים תחת עול ההוצאות האנסופיות לחג הפסח.

כשנתיישב כבני מלכים נחשוב על העניים שבתוכינו.

אני מבקשת להעלות על נס את העניים מודל 2015.

קבלו אותם. הם כבר כאן.

הם לידך, מול המקלדת, על אותו ספסל בכיתה, באוטובוס, בכולל ובגינת המשחקים. מהלכים מתים בתוכינו.

לא, הם לא לבושי סחבות (מכירה עניים עם ציור של סוס על החולצה שקנו מחנות יד 2), לא בהכרח שדופים, ילדיהם אינם חיוורים הודות לשמש ולאקלים הטוב בארצינו, ולא, הם לא מחטטים בפחי האשפה (אילוסטרציה בלבד. למצולמים אין קשר לכתבה).

אבל כשהשן כואבת הם מוותרים על טיפול שורש יקר להחריד ומוצאים מזור בארק המצוי, מתנחמים בכמוסת האקמול.

העניים סטייל 2015 מתחמקים במשרד מקניה של ארוחת צהריים משותפת בימי הולדת, לא הולכים לשמחות שמחייבות הוצאה גבוהה של מתנה, הם כבר ימצאו לצערם תירוץ מוכר...

לעצמם לא יקנו דבר לחג, האישה גם וותרה על "משמחה בחגים", אבל מה יהא על הילדים שיגיעו לבית הכנסת ויראו את חבריהם לבושים במיטב מחלצותיהם?

לא. לא תראו אותם עומדים בתורות ה"קמחא דפסחא" המשתרכים, לא נעים להם, לבקשתם המשלוח הגיע הביתה מעמותת חסד יקרה ולא מצולמת,יש בקופסא מצות ויין, את השוקולד עלום השם הם יעבירו הלאה, הילדים של סטייל 2015 אוהבים את השוקולד הממותג. קצת מפונקים..

העניים שבתוכינו אלו מקבלי שכר המינימום שקרסו, אלו המשפחות שחרב הקיצוצים בקצבאות הילדים פגעה בהם אנושות, אלו מפוטרי הדרום והצפון, פיסקה בתוך דו"ח העוני והם נראים בדיוק כמוני וכמוך.

תיבת הדואר מפוצצת במבצעים חמים שלא יחזרו, במכירות מפתות אבל כל עלוני הפרסום נזרקים היישר לפח המוצב בלובי הבנין ועולה על גדותיו.

בחול המועד קרוב לודאי שישארו בחיק המשפחה, יעלו על קו 75 לגן סאקר ויתענגו על מצה עם שוקולד, כן גם הם שמעו על המוזיאון ההוא, חמש דקות מבאר שבע.

לרגל החג קיבלתי תשורה נאה מהמשרד בדמות של תווי קניה, אני מציצה על גב התלוש ואני רוצה הכול וצריכה ה-כול וכל הקניות בכל חנויות הקניון והרשת ממש קורצות לי והן "מן המוצדקות שהיו" והכי עצוב שכל כך מגיע לי! אני ניקתי והבאתי ולקחתי והרמתי וקירצפתי, באמת שמגיע לי.

אני יוצאת לעיר ורואה בדמיוני איך אני מפזרת את תווי הקניה לאורך כל רחוב יפו, אבל כמו כל שנה הדילמה לאן לייעד את תלושי החג התחילה והסתיימה על מפתן הסופר.