השר אלי ישי ומרדכי בן דוד, השר סילבן שלום והרב בן ארצי, אליאור חן וניצב מיקי לוי השבוע במדור. מי במרוויחים ומי במפסידים?
שלושת העולים:
שר הפנים אלי ישי
ישי, העומד בראש סיעת ש"ס, איננו נמנה על המהפכנים וקשה למצוא ברקורד האישי שלו מהפכות גדולות שחולל, וגם לא הישגים ראויים לציון. לא במקומות שם שימש בתפקיד זה או אחר וגם לא במפלגתו. הוא "ברירת המחדל" של מרן הגר"ע יוסף שליט"א. ועם זאת יש ולעיתים גם הוא מבין שיש צורך בנקיטת מהלכים חריגים ופעילותו, דווקא השבוע, למען ההשכלה הגבוהה, באה בעצם כדי למהר ולקחת לעצמו את ה"קרדיט" למהלך שעליו הכריז עוד קודם לכן, חברו לסיעה, ח"כ הרב חיים אמסלם.
אמסלם, ההולך ומתגלה יותר ויותר כח"כ המפתיע והאוטנטי של סיעת ש"ס, מוליך מהלכי מהפכה שיחזירו את ש"ס לשורשיה הספרדיים האמיתיים. לא עוד גרורה של הסיעות הליטאיות, לא עוד, סתם מפלגה חרדית, אלא מפלגה ס"טתית טהורה, המבססת את אורחות חייה, תפיסותיה ופעילותה, על המתינות הספרדית מדורות. על פסקי גדולי ישראל הספרדיים ובראשם הגר"ע יוסף עצמו.
ולא פלא שכאשר בביטאון אחת המפלגות החרדיות חשים שש"ס הולכת ומעצבת לעצמה קו משל עצמה, המנותק מן העולם הליטאי, מיד באה המתקפה הגדולה. כאילו ש"ס חייבת להם משהו.
השבוע, פחות מ-24 שעות לאחר שהתפרסמו דבריו של הרב אמסלם בפתיחת שלוחה אקדמית חרדית חדשה בירושלים, שם קרא למי שאינם לומדי תורה בישיבות לפנות לתחום האקדמי ולצאת לעבודה, מיהר גם יו"ר ש"ס אלי ישי, "לקפוץ על העגלה" תוך חיפוש מקום ליד המחזיקים ברצועות ההובלה.
כמו תמוד אצלו, תמיד אחרי, אבל עם כישרון מוכח לקחת רעיונות של אחרים, לאמצם לעצמו, ולהציגם אחר כך כרעיונות שלו. ולמרות הגישה הזאת, אין ספק שהוא ראוי לשבחים על מהלכו מהשבוע. הוא בעליה.
הזמר מרדכי בן דוד
אך הזמר החסידי ר' מרדכי בן דוד בהחלט שראוי לתואר. הוא תרם המון לזמר החסידי, באותם שנים שעוד לא היו לו הרבה מתחרים. הוא חימם את ליבותינו במאות יצירות מרשימות ששרנו וזמזמנו, זייפנו ורקדו לפיהם בכל חתונה ושמחה.
עשתה הוא מציין שלושים שנות פעילות וזה הזמן, להזכירו, ולהציבו במקום הראוי לו במדרג השבועי שלנו.
לכבוד אירוע סגירת העידן המוסיקלי היפה, מוציא ה'מלך' דיסק חדש וכמו תמיד יש בו חומרים חדשים, המשלבים מן הזמר החידי והשירה החסידית.
ר' מרדכי איננו עץ בתוך בוסתן של זמרים. הוא אילן בשורה של מטע משפחתי גדול ויפה של זמרים חסידיים. החל באביו ר' דוד ורדיגר, שהדור הזה כבר לא מכיר אותו כל כך, אך פעם היה מיושבי השורה הראשונה של הזמר והחזנות בעולם החסידות, דרך עוד כמה מבני המשפחה שכל אחד התפתח בכיוון שלו ויחד היו לנו למשפחה מפוארת ומבורכת של אשפי זמר ונגינה.
מרדכי בן דוד עוד לא גמר. הוא עוד יגיש לנו אי"ה הרבה זמירות ותשבחות. הוא עוד יעשיר את מדפינו בדיסקים וקלטות. אך בהחלט שזה הזמן לעשות פסק זמן, לסכם עידן, להודות לו בשם רבים, שהוא אישית לא מכיר אותם אך הוא אצלם מוסד מבורך. יהיה רצון ששלושים השנים הבאות יהיו כשלושים השנים הראשונות.
הרב ניר בן ארצי ממושב תלמים
מה בדיוק קרה שם, ספק אם התפרסם לאשורו. פה ושם דלפו סיפורים מזעזעים על חבורה שעטפה את הרב והוציאה אותו ממסגרתו הישר אל הצפון. למה? מדוע? – לא ידוע.
הרב בן ארצי הצליח בשנות פעילותו במושב תלמים לקבע עצמו כאישיות מיוחדת בנגב הרחוק. אנשים הגיעו אליו מכל חלקי הארץ, כמו שפרסומיו היפים זכו לאהדה רבה בכל מקום. האם הכול הסכימו עם דרכו? – בוודאי שלא. אך בפסיפס היהודי התורני של ארץ ישראל המתחדשת תפס הרב בן ארצי ותפסה קהילתו מקום ראוי.
ודווקא בשל כך, אחרי שקרה מה שקרה, כאב הדבר לרבים. בהם הרבה מאוד שאפילו לא הכירו אותו אישית ולא היו מסוגלים לזהות את דמותו ברחוב. אך כולם הסכימו עם כך, שמעשים שנעשו לו, אין מקומם בחברתנו. זו לא דרכה של תורה.
בשבוע הקרוב ירבו לדבר בו. שכן כלי התקשורת השלימו תחקיר נרחב ההולך להתפרסם. אנו, אין מדרכנו להיכנס לתחומים הגובלים בלשון הרע או אפילו אבק לשון הרע. אך בוודאי שאנו כואבים, עם כל בית ישראל, את המצב שבו רבנים ואישי תורה, היוצאים ממסגרת הפרסום בתחומים הקהילתיים וההלכתיים ומגיעים למדורים אחרים.
במקרה הזה מכל שהבנו הרב בן ארצי הוא קרבן שבנס ניצל ושב למכורתו. עתה שבה קהילתו לעלות ועמה עולה גם הרב בן ארצי במדרג שלנו.
שלושת היורדים:
השר לענייני הגליל והנגב סילבן שלום
מאז יושב שלום במשרדו וחושב איך מביאים את עם ישראל לנגב ולגליל. משימה לא פשוטה, גם לאדם מוכשר כמו שלום.
השבוע עלה שלום לכותרות כאשר עמד בראש הוועידה לפיתוח הגליל שהתכנסה בכפר בלום במעמד נשיא המדינה וראש הממשלה.
סילבן שלום הוא פוליטיקאי ממולח ומבין עניין, ולכן פלא גדול היה בעינינו השבוע, כשדווקא נשיא המדינה שמעון פרס ודווקא ראש הממשלה בנימין נתניהו, דיברו שניהם על הצורך לפתח מקומות יישוב חדשים גם לצבור החרדי בגליל, בעוד שהאיש שהנושא בידיו, דיבר ודיבר על הפיתוח של הצפון ולא קלט שהפוטנציאל היפה מצוי בצבור הדתי בכלל והחרדי בפרט.
הצפון-בון תל אביבים, ההרצליאנים והרמת השרונים לא יקחו עצמם ויעקרו ליישוב חדש על גבעה נישאת בגליל. גם אם הדבר יינתן במחירי עלות מינוס. כבר יהיה להם יותר קל לעקור ללונדון ולניו יורק. מה פתאום לגליל? מה הם איבדו שם?
אך לצבור הדתי והחרדי יש בעיה אמיתית של העדר יכולות לרכוש דירות במחירים סבירים והם בהחלט היו שוקלים לעבור ליישוב שכולו יהיה באווירת חייהם. כן, גם אם הוא בגליל. לערד לא הלכו? לאשדוד בימים שהייתה מרוחקת לא הגיעו? את בית שמש לא יישבו? לזיכרון יעקב לא באו?
ובכלל, במבט פרספקטיבי לאחור, מי היו מתיישביה הראשונים של פתח תקווה, אם-המושבות? – החרדים. מי הקים את מוצא? – החרדים. מי היו ראשוני מזכרת בתיה? – החרדים. אפילו בתל אביב, זו שחגגה השנה 100 להיווסדה, מי היו בגרעין הבולט של המייסדים? – כן, החרדים, למרות שזכרם הועלם בחגיגות.
עתה אנו חיים בעידן אחר, אחר אותו צבור ערוך ומוכן ליישב את הארץ, לא במובן האידיאולוגי של החילוניות הנבובה. אלא כצורך חיים
אך לשם כך נדרשת גישה אחרת מצד השר המטפל בפיתוח הגליל (וגם הנגב) אם הוא באמת רוצה את המתיישבים החרדיים. הוא צריך לעבוד כדי להכין את התשתיות המתאימות להתיישבות שכזאת. הפיתוח צריך לכלול מראש, לא רק את הכבישים והבתים, בתי הספר והגנים אלא גם בתי כנסת ובתי מדרשות מבנים לכוללים ותשתית שתתן מקורות תעסוקה לנשים ולמי שלא ילמד בכולל.
מדינה הרוצה לשמר את הגליל בידי יהודיה, שווה לה להשקיע כמעט כל מחיר ביישוב הצפון. שאם לא כן, בתוך שנים רבות, יהיה הגליל כולו, כפי שהוא כבר כמעט היום, ערבי-ירוק. איסלאמיסטי. חמאסטאני.
שר שאינו קולט זאת, ולא מקשר בין הצרכים לצבור החרדי, בהכרח שמגיע אל החיצים המובילים אותו כלפי מטה.
"הרב" אליאור חן
וכך, בכל שני וחמישי אנו כבר מורגלים לראות את הכותרות בתקשורת החילונית המספרים לנו על "מעשיהם" של "רבנים" כאלו ואחרים. ולך ותאמר להם שהוא איננו רב.
כזה הוא "הרב" אליאור חן, שלאורך חודשים ארוכים כבש את הכותרות במעשים שונים שעשה, או אולי לא עשה. אבל בדבר אחד בטוח: הוא הכפיש את שמה הטוב של היהדות החרדית כאילו כולה כזאת. ובסופו של דבר נמלט מן הארץ למדינות הים הרחוקות כדי שלא ייתן את הדין על מעשיו.
אמרנו, שאנחנו לא יודעים אם עשה את שהוא מואשם שעשה. אך אילו היה משוכנע שהצדק עמו, סביר להניח שלא היה ממלט עצמו באישון לילה ומתייצב למול שופטיו וחוקריו בעמידה גאה.
השבוע נמסר שאליאור חן, שנגדו עומד צו מעצר בינלאומי, ואשר נתפס לפני כמה חודשים בברזיל, עומד להיות מוסגר לישראל. משטרת סאן פאולו הודיעה שיש לה מספיק משלה והיא בשמחה תייצא את הייבוא שהגיע מישראל בחזרה ובמהירות.
עכשיו יחל המשפט ושוב תהיה תדמיתנו למרמס. והכול בשל מעשים ואןלי אפילו אידיאולוגיות שפתחו אנשים שונים במחננו, שהם עוברי אורח שבאו מן החוץ ומעבר ללבושם אין בינם ובינינו דבר.
אם לא יהיו הפתעות ינחת אליאור חן בארצנו הקדושה בתוך שלושה שבועות. אך כבר עכשיו אנו יכולים להציב אותו במקום של כבוד ברשימת היורדים והירודים שלנו. הבוז למכפישנו מבפנים. לא כאלו אנו, ואסור שנתן למיעוט לציירנו בשונה ממה שאנו באמת.
ניצב (בדימוס) מיקי לוי
קטונו להיכנס לוויכוח על הקווים האלו. אם רבנים (אמיתיים, ולא כמו בקטע הקודם) אכן החליטו שיש להפעילם, יש לסייע להם. אך משום מה התפתח ביישוב זה עימות נוקב וקשה עם נהגי "אגד" נהגי המהדרין מאשימים את נהגי "אגד" שמפעילים נגדם אלימות. שחוסמים אותם. וכי הם התלוננו במשטרה אך זו לא עושה דבר.
ולמה היא לא עושה דבר? – כי ניצב בדימוס מיקי לוי הוא יושב ראש אגד תעבורה, והוא בקשריו בולם את התערבות המשטרה.
אנחנו מאוד מפקפקים בכך. ראשית מפני שאנו מכירים את מיקי לוי וזה לא מדרכו, ושנית, מותר להטיל ספק אמיתי אם המשטרה אכן הייתה נענית לפנייה של מיקי לוי או דומיו, לשבת בצד ולא לעשות דבר.
אך בינתיים המאבק באלעד קשה ויש צורך בפתרון. ודווקא אי התערבותו של מיקי לוי מטרידה אותנו. הוא, הרגיש לעימותים בין ניצים, על רקע כזה או אחר, היה צריך להראות את עצמו במוקד ההאשמות. לומר לנו את מה שיש לו לומר. וכל עוד לא שמענו את קולו, אין לנו מנוס אלא להציבו מתחת לחץ היורד. ממיקי לוי אנו מצפים ליותר.
הצגת כל התגובות