דרך רחבה ומרשימה בת 2,000 שנה (התקופה הרומית) במצב השתמרות יוצא דופן, נחשפה בחודש פברואר האחרון בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות, בסמוך לכביש 375. החפירה נערכה במסגרת העבודות להנחת קו מים ברמת בית שמש, ביוזמת תאגיד המים מי שמש.
לדברי אירנה זילברבוד, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות, "הדרך שגילינו, אשר עברה לפני 2,000 שנה בנתיב הדומה לזה של כביש 375 היום, השתרעה לרוחב של עד 6 מ', ונמשכה לאורך של כ-1.5 ק"מ. היא נועדה, ככל הנראה, לקשר את היישוב הרומי שהתקיים באזור בית נטיף, עם הדרך הראשית – 'דרך הקיסר'. דרך זו, הייתה למעשה ציר מרכזי אשר קישר בין היישובים הגדולים אלאותרופוליס (בית גוברין) וירושלים. את סלילת 'דרך הקיסר' מקובל לתארך לזמן ביקורו של הקיסר הדריאנוס בארץ, סביב שנת 130 לסה"נ, או מעט מאוחר יותר, לזמן דיכוי מרד בר כוכבא בשנים 132 – 135 לסה"נ. הימצאותה של אבן מיל (אבן המסמנת מרחקים), הנושאת את שמו של הקיסר הדריאנוס, אשר נתגלתה בעבר בסמיכות לדרך, מהווה חיזוק להשערה זו".
בין אבני הדרך נתגלו מטבעות: מטבע מהשנה ה-2 למרד הגדול (שנת 67 לספירה), מטבע המתוארך לתקופה האומאית, מטבע של נציב יהודה פונטיוס פילאטוס משנת 29 לספירה, ומטבע של אגריפס הראשון משנת 41 לספירה, שנטבע ירושלים.
עד לפני 2,000 שנה היו רוב הדרכים בארץ, למעשה, שבילים לא ממוסדים. בתקופה הרומית, כתוצאה ממסעות צבאיים ואחרים, החלה רשת הדרכים הארצית והבינלאומית להתפתח באופן שלא הוכר עד אז. הממשל הרומי הבין היטב את חשיבות הדרכים למהלך התקין של האימפריה.
מהדרכים הראשיות - דוגמת 'דרך הקיסר', נמשכו דרכים כפריות אשר הובילו אל היישובים – יצרני הסחורות החקלאיות. הדגן, השמן והיין, שהיו יסודות המזון העיקריים, הובאו מכפרי האזור בדרכים הכפריות, דרך הדרכים הראשיות, ומשם - לעבר השווקים הגדולים בארץ ואף מחוץ לה.
עמית שדמן, ארכיאולוג מחוז יהודה ברשות העתיקות, מסר ש"הדרך הקדומה עברה בסמוך ל'שביל ישראל' של היום ואנחנו מאמינים כי היא תעורר ענין בקרב המטיילים. רשות העתיקות וחברת מי שמש הסכימו כי הדרך תשומר באתרה, לרווחת הציבור".