בחודש ניסן[1] לפני 528 שנים הוטלה גזירה מרה וקשה על יהודי ספרד - להתנצר או לעזוב את ספרד. היהודים המבוססים העדיפו להתנצר - לפחות למראית עין - ונותרו בספרד, והיהודים הפשוטים עם האמונה התמימה, עזבו את ספרד נדדו לפורטוגל, חלק מהם זכה והגיע לארץ ישראל והתרכז בעיר צפת. אלה שנותרו, לא חוו ימים קלים, ובשעה ששלוחי אינקוויזיציה גילו אותם, הם סבלו מעינויים קשים ולבסוף הועלו על המוקד.
היום נספר על צאצאי האנוסים שגלו להיכן שהיום מכונה: רפובליקת גּוּאַטֶמַלָה באמריקה, לצערנו דורות ע"ג דורות של אנוסים שכחו את יהדותם לגמרי, אולם למרבה השמחה נותרו להם מספר סממנים בלבד.
הדים לאותם סממנים ניתן לראותם עד היום, בכנסיית סן פרנסיסקו שנבנתה במאה ה-16 למניינם.
את הסיפור הבא סיפר לי ידידי הרב יוסף גרמון רב ומרצה באמריקה הלטינית ונשיא הקואליציה ההומניטרית, ואני מודה לו על המעשה והתמונות.
לפני מספר שנים הוא ביקר במקום עם הרב ד"ר אליהו בירנבאום, אשר עוסק רבות בחיפוש אחר צאצאי האנוסים ומתעסק בקרב יהודי התפוצות לארץ ישראל.
במהלך ימי שהותו, מארחיו לקחוהו לסיור, להציג בפניו את יופיה וקסמה של העיר העתיקה המלאה תיירים, הללו סיירו וביקרו בבניינים עתיקים מרשימים, ובשלב מסוים לקחוהו לכנסייה! ידידי בתחילה נמנע מלהגיע לסיור, שהרי אסור להיכנס לכנסיות, אולם הרב בירנבאום אמר לו שהם לא יכנסו, אלא יצפו בשער הכנסייה שיש בו סממנים יהודים.
כשהם הגיעו לשער הכנסייה נעתקה נשמתו... ממש בשערי הכנסייה מצוי שער עץ גדול ומגולף עם דמויות וסימנים שונים. בין הסמלים המופיעים בשער מצויים המנורה, כלי המשכן, השולחן ולחם הפנים!
השיא היה שלמקום הגיעו שני כמרים, שבאופן טבעי הניחו את ידם הימנית על פתחה של הכנסייה, נשקו את מקום המשקוף ונכנסו פנימה. ידידי עמד בהלם, ואז הבין שיש בכנסייה הזו גם זכר למזוזה. לאחר מספר דקות הגיע עוד זוג של כמרים, וגם הם, כאשר הכינו עצמם להיכנס לכנסייה, הקפידו להניח את ידם הימנית על המשקוף ולנשק את המקום.
הוא פנה אל הכמרים ושאל אותם על פשר המעשה. הכמרים אמרו לי שהם לא יודעים מה הרקע למנהג מיוחד זה, אבל זהו מנהג בלעדי לכנסייה זו. ידידי שם לב שכאשר נשקו את מקום המזוזה, הם לחשו דבר מה לעצמם. כאשר שאלתי האם הם נוהגים לומר דבר מה כאשר הם נכנסים לכנסייה, הם ענו שמנהגם לומר: "שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא".[2]
הוא שאלם האם הם יודעים את פירוש המשפט? והם ענו שלא, אולם כך מנהגם שנים ארוכות מאבותיהם, ואין הם משנים זאת.
מסתבר שהסוד של הכנסייה הוא, שהיא נבנתה על ידי יהודים אנוסים, וכיוון שאלו לא יכלו לבטא את אמונתם ויהדותם, הם החליטו להציג את אשר בליבם בדרך אומנותית אשר לא כולם ידעו את מקורה, לכן כשהם בנו אותה, הם ציירו את סמלי המשכן על פתחה, עשו זכר למזוזה על ידי נישוק המקום, ודאגו לזכור את האמונה היהודית אשר בליבם באומרם את הפסוק אשר מבדיל בין בית תפילה לבית עבודה זרה.
ידידי ממשיך עם הסיפור המפעים: "כשנה בדיוק לאחר הביקור, התקשר אלי צאצא של אחד מבוני הכנסייה הזאת וסיפר לי על הסבתא שלו שהייתה מביאה כל יום שישי בקבוק יין עטוף, עם שתי חלות שבתוכן הסתתר נתח עוף".
יתן ה' שנגלה את צאצאי אותם האנוסים, ועם ישראל יתאחד כולו בארץ ישראל לקראת הגאולה השלימה!
[1] התאריך המדויק הוא ג' ניסן
[2] דברים ז' ח'
- ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות