עם ישראל מתאבל על חורבן בתי המקדש במסגרת "יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים". מנהגי האבלות שונים אצל אשכנזים וספרדים, אולם כולם שותפים לאבל הכבד על איבוד בית ה', ואי היכולת להקריב קורבנות, אותם הקב"ה ציווה: "אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ".
גדולה ביותר מעלת הקרבת הקורבנות. נח הקריב לכבוד הקב"ה, ובכך הקב"ה נרגע מלקלל את האדמה: "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם...".
מי אשם בכך שבימינו אין הקרבת קורבנות?! כמובן, מלכות רומי הרשעה, שלפני 1951 שנים (לערך) החריבה ושרפה את בית מקדשנו. לא עוד, אלא שהקיסר טִיטוּס הרשע, תפס פרוצה ונכנס עמה לקודש הקודשים, שם פתח ספר תורה על הקרקע, עמד עליה ביחד אתה, ודקר את הפרוכת.
בצבוץ הדם מהפרוכת, גרם לטיטוס לחשוב שהוא הרג את הקב"ה. סופו היה, שבמשך שבע שנים ניקר יתוש את מוחו, עד שמת.
ניצחונו של טיטוס מונצח עד ימינו ברומא, שם אמן מקומי פיסל בתוך שער ניצחון שיירה של יהודים[1] נושאים כלים מכלי בית המקדש. מזעזע לחשוב שכלי הקודש, מנורת המקדש, מזבח הזהב, חצוצרות הכסף והמחתות שהשתמשו בהן לקורבנות, נמצאים אי שם במרתפי הוותיקן בידי ערלים.
• • •
לאורך כל הגלות שער טיטוס ברומא היה סמל הגלות, ורבים הסיפורים מגדולי ישראל שראו לראשונה את השער והזדעזעו למראה עיניהם.
• • •
הראשון היה, גדול התנאים רבי עקיבא, עליו נאמר שראה "עליונים, יותר ממשה רבינו". מרוב גדולתו של רבי עקיבא, משה רבנו הציע לקב"ה שרבי עקיבא ימסור את התורה לעם ישראל, ולא הוא.
וכך מסופר על משלחת חז"ל שביקרה ברומי: רבן גמליאל, רבי יהושע ורבי אליעזר בן עזריה, וכשהללו "שמעו קול המיה של רומי... התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק". שאלם רבי עקיבא: "למה בכיתם? אמרו לו: ולא נבכה שהגויים, עובדי עבודה זרה, מזבחים לאלילים ומשתחווים לעצבים, יושבים בטח שלוה ושאנן, ובית הדום רגליו של אלוהינו היה לשריפת אש ומדור לחיות שדה? אמר להם: אף אני לכך צחקתי, אם כך נתן למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו"[2].
עז רצונו של רבי עקיבא לגאולת ישראל, עד כדי כך שבניגוד לעמדת חלק מחז"ל, הוא תמך בשמעון בר כוכבה שהוא המשיח. וכך מבואר בתלמוד ירושלמי: "שנה ר' שמעון בן יוחאי: עקיבא רבי היה דורש 'דרך כוכב מיעקב' - דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבא כשהיה רואה את בר כוזיבא, היה אומר: זהו מלך המשיח".[3]
הרמב"ם מעיד: "רַבִּי עֲקִיבָא חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה, וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁלְּ כוֹזֵבָא הַמֶּלֶךְ" .
רבי ישראל ליפשיץ בעל ה"תפארת ישראל" מבאר על המשנה: "מר רבי עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע הולכין לגדוד", שהמדובר ששלושת גדולי ישראל לא פסק פיהם מלימוד התורה גם בעת שלחמו בפועל במהלך מרד בר כוכבה .
כה דאג רבי עקיבא להמשך שושלת עם ישראל, ועל כך ידועה המחלוקת בינו לבין רבן יוחנן בן זכאי שהסכים שבתמורה להקמת עולם התורה בעיר יבנה, עם ישראל ייכנע לרומאים ולא ילחם על בית המקדש. כנגד מעשהו התבטא ואמר רב יוסף ויש אומרים ר' עקיבא: 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל'.
הערה: המיקום המדויק שרבי עקיבא "החל מצחק" לקול המיה של רומי, שנכתב בכתבה, שהיה זה מול "שער טיטוס", לא נכתב בכתבי חז"ל. אולם בפרק השלישי נצטט את כ"ק אדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן מאיצקן זי"ע, שסבר כך.
[1] יש הסבורים שמדובר בחיילים רומאים, ולא גולים יהודים.
[2] ספרי דברים, עקב פסקה מג. בבלי מכות, דף כ"ד
[3] תלמוד ירושלמי תענית פ"ד ה"ה ובמדרש איכה רבתי פרשה ב על הפסוק "בלע ה' ולא חמל".
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, השם דגש על ההיסטוריה התורנית של ארץ ישראל, מדריך טיולים, ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות