חופת הנערים: כך חגגו במרוקו את תחילת הלימודים בת"ת

חתני כאתב (התמונה לקוחה מתוך ספרו של ד"ר מאיר נזרי, קהילות תאפילאלת סג'למאסא, כרך א, מעגל האדם, אוניברסיטת בר אילן תשע"ג)

לאורך הדורות הכירו קהילות יהודיות ברחבי התפוצות אותה אמת היסטורית שאליה נחשף כל הורה צעיר: היום הראשון של בית ספר הוא יום מסעיר, וגם מעט מלחיץ.

קהילות יהודיות שונות פיתחו שיטות שונות כדי להקל על כניסת בניהם הרכים ללימודי התורה בחדר.

בקצהו הדרומי של מדבר הסהרה, באזור גיאוגרפי בשם תאפילאלת שבמרוקו, התקיים במשך מאות שנים אחד מהטקסים המעניינים והמיוחדים ביותר של כניסה לחדר שנשתמר עד לסוף המאה ה-20.

נישואי החתן לתורה

האירוע המרכזי השני בחייו של כל ילד או נער יהודי במרוקו, לאחר הלידה וברית המילה, היה אירוע הקרוי לְכְּתַּאבְּ – מונח שמשמעותו בעברית הוא "הכניסה לחדר".

סביב האירוע המרכזי הזה התפתח טקס שלם – טקס שזכה לשם התואם "חופת הנעורים" הנזכר בתלמוד.

כל חופה יהודית מחייבת (באופן מסורתי) את השתתפותם של חתן וכלה, וכך גם בחופת הנעורים שקיימו יהודי תאפילאלת. חתן בן חמש, המתחיל את לימודיו בחדר, "שודך" לכלה בגילו והשניים נכנסו לחופה סמלית בטקס שלבש צורה של טקס אירוסין.

מרתק לגלות שאפילו לטקס הייחודי הזה התקיימו מספר מגוון של גרסאות בתוך קהילות תאפילאלת עצמן: היו שפצחו בתהלוכת ילדים בעיר שבסופה השליכו החתנים תפוח לנהר, היו שהזמינו את משפחת הכלה ערב קודם לסעוד ביחד תבשיל פתיתים מיוחד. לפעמים אפילו קיימו טקס 'שבת חתן' בבית הכנסת.

בדומה לטקס אחר המציין את תחילת לימודיו של הילד בחדר – טקס 'אותיות דבש', שבמהלכו מלקק התלמיד הצעיר את אותיות הא'-ב' שנמרחו בדבש, גם חופת הנעורים הינה טקס סמלי המקשר בין הילד לתורה. טקס אותיות הדבש מסמל את מתיקות התורה, חופת הנעורים מסמלת את נישואיו של העולל הרך בשנים לתורה.

• הכתבה והתמונות באדיבות בלוג הספרייה הלאומית