רוצים את פריד, לא רוצים שינוי // אלי שפירא

אלי שפירא, פריד וגפן (צילום: ללא קרדיט, מאיר דהן)

אברהם פריד. שתי המילים הללו, שאחת מהן היא בכלל קיצור של 'פרידמן הכהן' (וגם שבתאי איפשהו שם). שתי המילים האלה הן לא טור ב'כיכר השבת', אברהם פריד זה ספר פילוסופי-סוציולוגי עב כרס. מפעל חיים, רק בלי הפרס. הוא עצמו הפרס. אברהם פריד זה סדרה בהמשכים שנמשכת כבר שלושים שנה. אברהם פריד זה פסקול של דור. אולי שני דורות. ואולי אין באמת סופרלטיב כל כך חד ומדויק שיתאר באמת, את האיש שהפך לקול של כולנו, הצבע הבוהק של קולו הנדיר, המנעד המדויק בתכלית, זה הצליל הפנימי, האמיתי, הנקי והחותך, שחולף מעל הראש של כולנו, מאז שעמדנו על דעתנו.

כי בואו רגע ניתן כבוד לכולם, אבל אברהם פריד, זה כבר מזמן חורג מהגדרת 'ליגה אחרת'. פריד הוא פלנטה שרחוקה מכל אלה שמגיע להם המון כבוד - אבל פריד הוא כוכב גלקטי הרחוק מיליוני שנות אור, מכל מה שיש לתעשייה להציע. ואבריימל החייכך והצנוע - הוא כמו שמש ענקית בגלקסיה מרוחקת, שכל הכוכבים חגים סביבה. ואכן, פריד הוא כוכב ענק שכל הכוכבים, עם מירכאות או בלי, פשוט חגים סביבו מתוקף כוח הכבידה. בלי ששמתי לב בניתי אנלוגיה אסטרונומית, עם שמש וגלקסיות וכוח כבידה, כי האיש הזה, הזמר, האייקון המטיל צל ענק על כולם כולל כולם, הוא כוכב בקנה מידה אסטרונומי.

חיזוק ילדותי ומטופש לדברי קלי המשקל: מי לא זוכר את מלחמת ההתשה שהתנהלה בישיבות בין מעריצי מ.ב.ד, לשוחרי אברהם פריד. כמה שעות של ביטול תורה בפנימייה של הישיבה, בזבזנו על ויכוח נוקב, כבד משקל. פריד או מ.ב.ד. הפרידיסטים פתחו בהרעשה ארטילרית. המ.ב.דיסטים תקפו מהאוויר. הוויכוח התלהט והפך לחפצא של ממש. שקלא וטריא. ריתחא בשאלת - 'לולא' או 'יחיד ורבים'. והיו גם מפרשים, ראשוינים, ואחרוינים. כל מוצש ברדיו היה שדרן כריזמטי אחד יחד עם ת"ח מופלגים, שהיה מותיב לה, ומפרק.

בישיבה קטנה ביקרתי לאחרונה לפני 20 שנה וממש עוד מעט בני בכורי יקירי, יהפוך להיות בחור בן עליה בשיעור א'. האם היום ויכוח כזה יתנהל? כנראה שלא. למה? כי פריד.

אבל היו זמנים. מאז היותי תינוק של בית רבן הבורח מבית הספר לאיזה עיירה בגליל התחתון רק כדי לשמוע את הקול הזה של פריד מעיף אותי לעננים - בלי פילטרים, לא דרך אוזניות של ווקמן וקלטת מ'גל-פז', (צעירים, דלגו), אני כתינוק סורר של בית רבן, או צ'יקטניסט של בית רבן, הייתי מכתת את רגליי, אוטובוסיי, ואחרוני שקליי, כדי לשמוע את הקול הזה בפורמט אוריגינל. בעיירה שאני לא זוכר את שמה בגליל.

כל הדרך לעיירה שכוחת האל, הייתי בונה לי קו הגנה שלא מבייש את טובי הסנגורים של משפחות הפשע, קו הגנה אותו אציג בפני המשגיח של הישיבה, ולצידו הסבר ועוד צרור הסברים למה הצ'יקטניסט של בית רבן החליט לפתע בסוף סיידער בקיעס בואכה סיידר מוסער, לצאת באלגנטיות משערי הישיבה, לעלות על טרמפ לחץ בצומת הר הרצל, לדלג על ההרים ולקפץ בין קווי אגד, לשרוד נסיעה של 4,000 שעות לגליל או לגולן הסורי - אם צריך, כדי לשמוע את אברהם פריד, מגרונו האוריגינלי - מתניע במילים "מנוחת אהבה ונדבה" - הפסקה ארוכה. "מנוחת אמת ואמונה".

וכשעמדתי שם מהופנט לאומן הזה שלא יקום כמוהו עוד, עד ביאת גואל, שכחתי את כל קווי ההגנה, ההסברים למשגיח, החשש מסילוק מהישיבה בבושת פנים. כשמערכת ההגברה נושאת על כפיה את קולו של אברהם פריד, שעוטף את הקהל ואותי בחשמל הרוחני הזה, אני כבר בתוך חוויה רוחנית פרטית, ועם המשגיח נסתדר.

אגב, חוויה אמיתית של כותב השורות, שאוהב לעשות שימוש מביך במילים גרוטסקיות כדי לחדד מסר, לנפח ולהעצים את הסיטואציה, אבל הפעם לא ניסיתי להעצים ולחדד. כך ממש הרגשתי, בהיותי בחור בישיבה קטנה בשכונת בית וגן.

אז מה הוא בא לומר, "כותב השורות" הזה, שואל את עצמו קורא שמצפה לאיזה שורת מחץ. ומה עם אביב גפן, ישאל הקורא הנכבד. גפן בדרך, יענה הכותב. אבל חכו, זה כבר יתגלגל מעצמו. לא מבטיח שורת מחץ, אבל אנסה להעביר את התחושות שלי, ובוא נגיע לפואטנה ופשוט נתחיל מהסוף.

אביב גפן. כן ההוא ששום בן תורה לא אמור בכלל להכיר את שמו, ואת שיריו שמטמטמים את הלב ואת הנפש. כבר נחזור לברנש המכנה עצמו זמר, והמהפך החיובי שחל בו, באביב. ולא, לא נעשה פה סיכום ביניים של הקריירה המפוארת של אברהם פריד, יאריך ימים על ממלכתו.

אי שם, לפני עשר שנים או יותר, אברהם פריד עשה מפנה משמעותי וצורם. לי. ולרבים כמוני. פריד, קוראים לזה – "התמסחר". שזה בסדר, להתמסחר, אבל למה למכור את כל הסחורה בתמורה לגימיק עלוב? למקבלי ההחלטות הפתרונים.

זה התחיל בהופעה תמימה שבה אברהם פריד הותיר את הקהל להירדם בעמידה מול המלמולים המוזרים שבקעו מגרונו של חנן יובל. זה המשיך בהופעה גדולה שבה זכיתי להיות עם בני בכורי אהובי, ללמדו בינה ולאלפו שירה יהודית מהי, כשפריד שוב חומק מהבמה ומשאיר אב ובן מאוכזבים מול "מוקי". מוקי מרביץ רפרטואר מרשים של שירים בעלי גוון פילוסופי, בסגנון ראפ עם נטיה מוזרה לצד שמאל. בהופעה אחרת, בבריכת הסולטן, אליה גררתי את שני ילדיי, בני בכורי האהוב ובתי חמדתי בת יעקב שפניה החייכניות מאירות כאור החמה מהתרגשות. הופעה לציון 20 שנה לאלבום המיתולוגי "חזק". הופעה עם עוצמה. לכאורה. שוב חמק פריד באלגנטיות מהבמה והשאיר אותנו עם אברהם טל ששר, ובכן, חזק. באתי לברך ויצאתי מותיר את ילדיי עם מושגים אשר ספאסטנישט יכונו, וזה עוד במקרה הטוב.

זוכרים את אביב גפן? אז כבר. אבל קודם, לא תאמינו. מצאתי רשימה של זמרים, חלקם כבר קנו בית במשכנות תהום הנשיה של התרבות הישראלית, אבל ההפקה של פריד החליטה לשלוף אותם מהנשיה הזאת, והעמידה אותם על במה מול קהל של שבעת אלפים איש, שבאו בשביל לשמוע את פס הקול של הדור הכוכב האחד והיחיד בדורו. 24 שעות - סולד אאוט. הבריכה של הסולטן מלאה מפה לפה. כמעט שום אמן ישראלי, מוביל, מוכר, לא מגיע לכאלה ממדים של הערצה.

איש מאלה שאזכיר כאן, זמרים שעל הסקאלה בין טובים, לבין – מי זה, תזכיר לי? קיבלו את הכבוד לעמוד 10 דקות ולשיר בפעם הטריליון את "מתנות קטנות", ובלי הטייטל "אברהם פריד בסולטן", הם היו באים עם הגיטרה לשיר במתנ"ס השכונתי.

ואלה האמנים שאנשי פריד, שריו ויועציו, החליטו להעמיד על במת הנצח עליה דרך הגדול מכולם. עידן עמדי, שלומי שבת, אריאל זילבר, חנן יובל, דוד דאור, יהורם (כמעט נשיא) גאון, בועז שרעבי, קובי אפללו, עמיר בניון, ואיך אפשר בלי חיים משה.

כל אחד מהם כבודו במקומו מונח, חלקם זמרים באמת גדולים מוכשרים, אחרים באמת... היו זמרים לפני כחצי מאה. וכל האוטוסטרדה החורקת הזאת, אני שואל. בשביל מה היא נועדה, והנורא מכל - (לא נורא, הכל בסדר), שהמגה-סטאר היחיד בדורו, פשוט מפזם עם חיים משה ובועז שרעבי את מיטב להיטיהם של השניים, אחרי שהיה צריך לשלוף ממרתפי התקליטייה של גל"צ תקליט ויניל מאובק כדי להיזכר במקור. אז נכון, גם רמי קליינשטיין – זמר מהגדולים שידעה התרבות הישראלית, בא לשיר בפעם הארבע-מאות אלף, את מתנות קטנות, ונכון ששלומי שבת, אייקון ים תיכוני ומגדולי זמרי הנשמה בישראל, שוב שולף כיפה מהכיס, ובפעם ה -הפסקתי לספור- שר "אין עוד מלבדו", והיו גם דואטים מעולים - שולי רנד, אנטיטזה לפריד - מעולה. למשל. חנן בן ארי זמר ויוצר ענק אבל הופך קצת חיוור ליד הצל של פריד, וישי ריבו - כפרה עליו. מי פותח איתו חשבון.

אז נריץ קצת בהילוך מהיר. הקורונה פרצה ועשתה שמות בציבור החרדי. מישהו כתב משפט אנטישמי נוסך הרייך השלישי: "כל עוד זה בבני ברק שהדוסים ימותו". אביב גפן קרא, בכה, נשבר. כי קורונה, וכי משבר גיל 40, וכי היה לו באמת עצוב כי הוא יהודי יקר שהזמן והבגרות הביאו אותו לשנות מעט את תפיסת העולם השמאלית-ראדיקלית בה הוא אחז כל חייו, תדמית פרועה ששוחטת כל פרה קדושה, התבטאויות איומות כלפי יהודים שומרי מצוות, לוק תמהוני, שירים עם מסר של שלום ודי לכיבוש, ובסוף ההופעה גם די לגיטרה. למה? כי בסוף כל הופעה אביב גפן היה תופס בגיטרה ומטיח אותה כמי שאחזו בולמוס, בכל מי שנקלע בדרכה, של הגיטרה. עד שתתרסק לרסיסים, גם אם הקרחת של המתופף היא פלטפורמה מעולה לניתוץ גיטרה, הגיטרה הייתה מנותצת. וכך אביב גפן, שר שירים לשלום כזמרי, אבל כדי לאזן את המסרים, בשביל הנוער כמובן, היה מרסק גיטרות כפנחס.

ישב קבינט – פריד, וזיהה מומנטום. אביב גפן התרכך. בוכה על אחיו החרדים – ליטאים 'הארד קור' מבני ברק. איזה שוס. נזמין אותו להופיע עם חבדניק חסיד ליובאוויטש מברוקלין. עזבו, גפן לא באמת מבין מה ההבדל, בשבילו כולם אותו דבר. כולם עם זקן וכולם מתנדנדים באותו הקצב במנחה המאולתרת בחוץ.

לא. לא הלכתי לצפות בהופעה. ממה שראיתי בסרטונים שפורסמו, גפן עלה לבמה לצד פריד, (שהשתדל לשמור על פאסון כי בכל זאת, אמון לא נבנה בכמה ימים, ועם גפן אי אפשר לדעת). אביב גפן עולה לבמה עם כיפה סרוגה לראשו, ראשו מורכן או שכך היה נדמה לי, מסתנוור מההמונים שגודשים את הסולטן, וזורק בסמול טוק מול הקהל, שמסתבר לו לאביב, שלאברהם פריד יש הרבה יותר קהל מאשר לגפן עצמו.

שמח בשביל אביב גפן על התגלית שעוד תפורסם בדברי הימים של משפחת גפן-דיין המלכותית, ומברך מכל הלב על התפנית שלו. ליבו היה זך ונקי. כוונתו טהורה. אבל בשורה התחתונה, המרוויח הגדול מכל מסע היח"ץ הביזארי והמאולץ הזה, זה אביב גפן עצמו, שההופעות עם פריד נתנו בוסט לא רע לתדמית הממלכתית, המכילה והמלכדת שהוא מטפח. זה טוב לנפש. וטוב גם לביזנס.

ואברהם פריד? הפסקול של הדור, האייקון הנצחי שלי, גיבור נעורי, שבשבילו נסעתי עד לגליל התחתון, העליון, הסולטן, האמפי פארק, עם מוקי ובועז שרעבי וחיים משה, אברהם פריד, נאלץ לבצע עם אביב גפן - בגרסתו הידידותית לסביבה היהודית, ביצוע חיוור של שיר ממשפחת "הבאנו שלום עליכם" ובן דוד של "הבה נגילה". איזה?

"מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב". כן כן. בלחן הזה בדיוק. גפן שר את הלחן העתיק, והתרגש. פריד עשה קול שני בנונשלאנט. השיר הסתיים, גפן אמר כמה מילות פיוס, וניכר לפחות כי הדברים נאמרו ממצולות ליבו. הוא אפילו לא שבר גיטרה בסוף.

ולמה אני מקליד מילים אלו, שחלקן אולי יישמעו ביקורתיות לכמה אוזניים. כי זה לא סוד, שאברהם פריד, הפס קול של הדור כולו, הדור שלי ושל כל מי שגדל איתי לתוך ההוייה הפרידית, פנה לפני כמה שנים לכיוונים אחרים. במקום לכתוב "יוסי גרין", כתב אבריימל' בוויז: "הבית של בועז שרעבי, מוקי, רמי קלינשטיין, הקרוב מביניהם".

הדואט החיוור והמעט מביך, ןלצידו מסע יח"צ משומן עם אביב גפן ופריד שהפכו מול המצלמות לאחים אובדים שמצאו זה את זה אחרי שנות הזעם, המעמד הזה הוא פשוט ציון דרך. עוד ציון דרך בקריירה פורצת הדרך של האיש שממשיך לעשות היסטוריה ולנפץ כל תקרת זכוכית, ואני מתכוון לאברהם פריד. הוא אביב גפן על במה אחת - זו נקודת ציון. אולי עגומה לחלק מאיתנו, אולי מלהיבה את קשישי וקשישות הסולטן סרוגי הכיפה, אבל בואו, מכאן - כבר אין שום דרך לנחש מה השפן החדש (והביזארי) שקבינט פריד ישלוף מהשרוול של הסירטוק.

המשפט הכי מזוהה עם אביב גפן בשנות התשעים, היה - רוצים שינוי. בכל הופעה, גפן צרח את המשפט - רוצים שינוי? והקהל שאג שכן, רוצים, ועוד איך. שלוש פעמים גפן היה חוזר על השאלה, רוצים שינוי? גפן הזועם של אז, היה עצבני על כולם. על רצח רבין. על ביבי. על הדתיים, על אביו, האלכוהוליסט המשורר הנודע. על זה שעוד לא המציאו קולה זירו. אז הוא צרח בגרון ניחר, ממש כמו שהוא שר בגרון ניחר, שהוא רוצה שינוי.

מרגיש לי קצת אירוני, שעכשיו, כשגפן עושה דואט יהודי עם אברהם פריד, תשאל השאלה - רוצים שינוי? ובכן, התשובה שלילית. לא רוצים שינוי. רוצים את אברהם פריד, בלי שום שינוי. אבל לשינוי יש תוכניות משלו. אנחנו לא רצינו שינוי. אביב גפן דווקא רצה. מסתבר שאביב גפן ניצח.

הערת סיום לא צינית בכלל:

אביב גפן לימד את עצמו ועוד כמה, שיעור אמיתי בענווה ובצניעות. ממרומי האולימפוס המוסיקלי שלו, הוא ידע לרדת מסולם השנאה, לבקש סליחה, ולבקש לפתוח דף חדש עם ציבור שומרי המצוות. את האגו האדיר שלו, הוא פשוט הזיז הצידה, עלה לבמה מול קהל אלפים עם כיפה לראשו, במטרה לכבד - ולא להתריס. ובכמה ראיונות איתו, האמנתי לו כ"כ שליבו היהודי נפתח. והוא לא חשש להתנצל על דברי הבלע שהשמיע בעבר נגד שומרי תו"מ, ואמר, בפשטות מקסימה - "הייתי טיפש". ומכולם סובבה ההשגחה שישיר דווקא עם שליחו של הרבי מליובאוויטש, ר' אבריימל פריד. מי יודע על מה הם שוחחו מאחורי הקלעים. ומי יודע אם עוד כמה שנים נראה את הרב גפן יהודי ירא ושלם.

אברהם פריד שר את זה מזמן, מדבריו של הרבי: אף יהודי לא יישאר מאחור. גם לא אביב גפן.