את המפגש הראשון שלי עם יהודה בארקן לא אשכח לעולם.
היה זה בתחילת דרכי בעולם הסרטים החרדי, כאשר אניני הטעם הרבו לבקר את רמת היצירות של הקולנוע החרדי (חלק מהביקורות, אומר ביושר היו מוצדקות).
עולם הסרטים החרדי היה בחיתוליו והתוצאות בהתאם. פניתי ליהודה בארקן שהיה בראשית צעדיו בעולם התשובה, נפגשנו במסעדה, יהודה בדיוק סיים שידור ברדיו קול חי, והיה כהרגלו מלא אנרגיות חיוכים והרבה אווירה טובה מסביב.
קצת הופתעתי שבתקופה הזו, יצאו מחולצתו ציציות ארוכות, אך ראשו היה ללא כיפה, הוא מיד הבחין במבטי השואל, ומיד ענה בהלצה השמורה רק לו, "האפיפיור הולך עם כיפה, והוא לא יותר יהודי או צדיק ממני".
מיד צללנו לשיחה מקיפה על הפקות שמיועדות למגזר החרדי חשיבותם וערכם, ואני העליתי בפניו את הדילמה, האם יועיל לקחת חלק בהפקה שהיא אולי לא הכי מושקעת כמו שהורגל בעולם הקולנוע, ללא פינוקים איפור 'נערת המים' ועוד. הוא ביטל בבוז את כל מנעמי ההפקה שאנחנו חוסכים מהמצולמים, ובהחלט היה מוכן לקחת חלק בפרויקט.
ואז שאלתי אותו לדעתו, האם טענות המבקרים לא מפריעות לו? ואז יהודה הרצין לרגע וסיפר לי על התקופה בה הוא היה מפיק, מביים ומשחק בסרטים, שהוצמד להם שם גנאי "סרטי בורקס". המבקרים הצמידו לזה את השם כאות גנאי, ואז יהודה בארקן נעצר לרגע שאף אוויר ואמר: "במרחק של זמן לסרטים האלו יש חיים ואהבת הקהל הרבה יותר מכל סרט אומנותי שהמבקרים הפליאו שבחים עליהם".
"וגם אתה", הוסיף יהודה בארקן, "הסרטים הנאיביים והמתוקים שלך, יחיו שנים ארוכות ויפות ויגדלו דורות רבים על ברכיהם".
היום אחרי 22 שנים שאני מוציא סרטים, אין ספק שהוא צדק כמו שאמרו "חכם עדיף מנביא".
יהודה בארקן אף ניסה לדרבן אותי לבל ירפו ידיי מהמבקרים, וראה חשיבות עליונה בהנגשת סרטים על טהרת הכשרות לציבור החרדי.
לצערי, סרט לא צילמנו ביחד, אבל צילמתי אותו לכמה פרויקטים מעניינים עבור לקוחותיי.
חבל על דאבדין ולא משתכחין
ת.נ.צ.ב.ה.