צועד לו ילד בשכונת בית וגן הירושלמית ומולו מופיע דמותו ההדורה שכולה אומרת תורה ואורה, זה יכל להיות בתור לבנק בדואר, וסתם ברחוב, ראו את הלהט שבתוכו וגם לעיתים את הויכוח המתנהל שם במעמקי המוח והלב בביאור הרמב"ם על פי ר' חיים, לא יתבזבז שם אפילו רגע אחד, שקיעות בתורה בכל רגע נתון.
לא הייתי צריך להיות תלמיד מיוחד כדי להרגיש את האור הגדול והחביבות הגדולה שנטפה מר' שלום, סך הכל מה שהיית צריך זה לשאוף לקרבך מהאור הגדול שלו, להתחמם לאורו, ליהנות מזיו פניו, אם רק רצית קיבלת.
תלמיד צעיר הייתי את ר' שלום הכרתי מאז שנולדתי בערך ידיד בית אבא, אבל לא הכרתי אותו כתלמיד, ואז בהיותי תלמיד בישיבה הקדושה קול תורה, התיישבתי בשיעור של ר' שלום, והוא בחיוך שהקרין מפניו כל הזמן החל במסירת שיעור מתוק, שיעור כזה שנמשך לכל החיים, ר' שלום לא דיבר השקפה שם, או כללים לחיים, ר' שלום דיבר בלימוד! ורק בלימוד!! אבל לימוד כזה שהיה "תורת חיים".
טבעם של בחורים צעירים שאוהבים להתפלפל ולהעמיד בנין על גבי בנין ולהתווכח בלמדנות, אבל כל הלמדנות והארמונות שנבנו יפים ככל שנראו, התמוטטו בשאלה אחת של ר' שלום: "איפה זה כתוב?" או "זה לא כתוב פה!" או בלשונו "אתה צודק אבל זה לא כתוב ברמב"ם" הוא לא ביטל את העומד מולו, אבל הוא נצמד למה שכתוב מפורש! וכשזה לא כתוב אז זה לא נכון. נקודה.
וכשהוא - ר' שלום אמר את אשר על ליבו זה כבר היה כתוב מפורש ממש, הוא ראה את זה שם ובמתק לשונו הוכיח לכולם כמעיין המתגבר שזה מה שכתוב שם, היו שאמרו שזה תורת בריסק ויש שייחסו זאת לרבותיו תורת פונביז' , אבל אנחנו התלמידים קיבלנו "תורת חיים".
עשרים שנה חלפו מאותם שיעורים, עשרים שנה שכל פעם שאני פותח רמב"ם ואני מנסה ללמוד וללמד אני רואה את ר' שלום מולי שואל: זה כתוב שם או שזה מה שאתה חושב שכתוב שם?! זה תורת חיים!!
הייתי בחור צעיר והעזתי לשאול שאלה בשיעור, ור' שלום נהנה! הוא פירגן ברבים, אבל לא הסתפק בזה הוא גם סיפר אחר כך לאמו"ר שליט"א ידידו ורעו, ששאלתי שאלה טובה בשיעור, סולם מוצב ארצה לזכור לפרגן לי ולאבי מורי אבל ראשו מגיע השמימה זה אותו אדם שהלך ברחובות בית וגן פיזית אבל בפועל צעד בין סמטאות הגמרא והראשונים והאחרונים, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו.
וכשלר' שלום היה יארצייט והוא עלה למפטיר הוא גם ידע לבכות שם, בברכות של הכמיהה למשיח "שמחינו... באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך" אותו תלמיד חכם שכל כך היה שקוע בלימוד אולי הרבה הגיון ודיוקים, אבל פעם בתוכו לב של רגש, ולא דבר נדיר זה היה. כלמי שזכה לשבת מולו בתפילה ראה את הרגש את הלהט את הסברות שבתוך עומק התפילה שבאו לידי ביטוי ביראת אלוקים שעל פניו.
השמחה שלו כשתלמיד התארס.. התעניינות מי הכלה מאיפה, לשמוח בשמחת האחר, תורת המידות, גאונות ודיוקים לא רק במשנה תורה אלא גם במורה הנבוכים.
קשה לחשוב על ר' שלום במושגי עבר, ר' שלום היה ועודנו כולו חיים, חיים שיש בהם תורה ויראת שמים, ר' שלום היה עמוד האש כפשוטו וכמדרשו, אש התורה שמאיר את הדרך ללומדי תורה, ופני ר' שלום היו מאירות כעמוד אש, ידיו כלפיד אש התורה, ותוכו רצוף אהבה! כולו ידידות לכל אחד ואחד, הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם אִֽם־תִּמְצְאוּ֙ אֶת־דּוֹדִ֔י מַה־תַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ שֶׁחוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי!
אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ; כְּאָב רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם; לֹא הֱשִׁיבוֹתָ פְּנֵיהֶם רֵיקָם. מֵרֹב עֲוֹנֵינוּ אֲבַדְנוּם; נֶאֶסְפוּ מֶנּוּ בַּחֲטָאֵינוּ. סָעוּ הֵמָּה לִמְנוּחוֹת; עָזְבוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת.
הצגת כל התגובות