לא איש דברים אנוכי להספיד את אותו ענק וגדול. גדולים וטובים ממני יעשו זאת כדת וכהלכה. אני רק מרגיש צורך לחשוף מדמותו של אותו שרף מלאך וקדוש לאלו שפחות זכו להכירו ולדעת מי הוא. שָׁלוֹם רַב עַל מִשְׁכָּבוֹ מַה טּוֹב חֶלְקוֹ וְטוּבוֹ.
גם הקרובים ידעו תמיד שאינם יודעים את גדלותו של הצדיק. כך זה כשנצבים מול פלא שכזה, שפע בלתי נפסק של מעינות הקודש. כל רז לא אניס ליה, נהירין לו שבילי פרד"ס התורה כשבילי טבריה.
רָאָה פָנָיו מְאִירִים. בעצם ראית פניו הייתה מושתקת הרוע שבאדם. כראות פני אלוקים, מלאך ושרף, נתן בו עינו ונהפך לגל של יראת שמים, עינו היוקדות כביכול היו סתירה לחיוכו הלבבי, השלימו אלו את אלו.
פיו דיבר חכמה, לשונו לשון חכמים, דלה מתורת גדולים, משנתו סדורה בהירה ושמחה כנתינה מסיני, טוחן הרים זו בזו דק דק, מיישב ומלבן סוגיה בסוגיה, עד שדברי ה' ישרים משמחי לב מאירת עיניים.
פָּתַח פִּיהוּ בְחָכְמָה דרשותיו פנינים יקרים, המלקט את פניניו כמלקט יהלומים אבנים טובות ומרגליות, יראת ה' היא אוצרו, האמת תורה דרכו, לא הגה ריק ולא דיבר שקר מעולם, שומר פיו ולשונו ומכבד את הבריות. דּוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ.
חכימא דיהודאי כפשוטו, כל דיבורו מחשבתו ותנועותיו היו יצירה של גדולה וחכמה. כל תנועה ותנועה הייתה תנועה של תורה, ותורה היא וללומדה צריך, ועוד כל מעשיו לא עשה אלא לשם שמים. לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ.
חרצובות לשונו אש, אש התורה והיראה, ואש המשתלחת במקררים את קדושתיה, ואש המחממת את המתקרבים לאורה, לשון של זהורית הייתה תלויה בו, וכל המסתכל בו וחי גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה בְּדַת תּוֹרָה תְּמִימָה. מָלֵא מַדָּע וְחָכְמָה.
טיהר את העיר טבריה עשה אותה נקיה, כהררים בשערה תלויים הלכותיה, כשרות ושבת בכל שווקיה, כל ימיו אשר חיה אות בקשת חיספין קצרין ובגולן כולו היה. הנחה והדריך את כל רבניה קדושת הארץ וריצוי שבתותיה.
וכל התורה והקדושה רב העקפים והידיעה, אל מול שמחת חתן היו כביכול נעדרים, בריקוד ייחודי היה מכופף עצמו ומתרומם כאומר לכולם ראו האיך משמחים, ריקוד אחרי ריקוד וכולו אומר שמחת התורה.
ובדרשת שבע ברכות לשמח את החתן התגלה בשנינותו וחדותו, ככדור אש המגלגל מכאן לכאן מדליק את האור בצד אחד ושב להדליקו שוב בצד השני, וכך נעשתה מדורה גדולה עד שהאירה כל ההיסטוריה של גדולי ירושלים.
התפילה במזרח, מאחורי הסטנדר הגדול של בית הכנסת, כמונה מעות, מילה במילה, מתיקות המעוררת את הלבבות. גם לבחור ישיבה שנקלע שם באמצע בין הזמנים או באמצע מסע בצפון, אותם רעי תפילה נחקקו בליבותיהם - כעומד לפני מלך וגם שמעה כי נאנחה אני אנחותיו וליבו נשמעו בתפילה ממזרח למערב.
איש איש לפי דרכו ואמונתו השיב בנועם למשאלותיו. חסידי וליטאי, אשכנזי וספרדי, חרדי וחרדל"י ודתי. חכמת לב, חכמה להלך לפי רצון של כל לב ולב. בד בבד עמד על משמרת הקודש ולא חש מפני איש ועסקן וביצר חומות טבריה וחוצה לה ממכון שבתו. נֶאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה, וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַׁעְרָה, וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ, שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ.
השקה לעדרים, לא רק מתורת אביו, אלא ממידות אביו במידותיו, הצדיק הדין בכל דרגה ומדרגה, ואהב ונאהב בשמי רום, ריחם על העניים, ביקר את החולים, וגמל לבריאים, שימח נדכאים, והרנין לב נשברים, חידש חידושים בדרגות גבוהות במידות טובות ובבין אדם לחבירו.
וַי לְהָאֵי שׁוּפְרָא דִבְלֵי בְּעַפְרָא, ר' אברהם דב - בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ, שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ, אִישׁ אֱלֹהקים קָדוֹשׁ הוּא אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתְהוּ מְאוֹר גָּלִיל הָעֶלְיוֹן נשמתו תנצור בצרור החיים.
הצגת כל התגובות