עמדנו שם, קבוצה של עיתונאים חרדים, במסע בלתי נשכח למחנות ההשמדה בפולין. התחלנו בגטו וורשה, המשכנו לטרבלינקה, משם למיידאנק, חלמנו, והגענו אל יער הילדים בטרנוב, היה שם עצוב וקר, גשום ובוכה. מבז'ז'וב הריקה מיהודים הגענו אל משכנו של השטן – אושוויץ. גיהנום עלי אדמות. ובלשונו של נחשוני: ארץ אשמדאי.
בכל המסע, הסתובב בינינו ראש השבט – לא זקן השבט, הוא לא היה זקן, צעיר נצחי היה וכך התעקש להישאר – כאיש בין אנשים, לא גבה ליבו ולא רמו עיניו. הוא שיש לו רקורד עשיר ומגוון בעולם בו אנו חיים, מעולם לא כפה את דעתו על אחרים. ההיפך, שמח להכניס ולשלב צעירים ולתת להם גם להשמיע את קולם.
כאן באושוויץ, מול ביתן 06, החרב והמופגז, שנשאר בחורבנו מאז הפציצו בעלות בנות הברית את המחנה, הוא נעמד וביקש לומר קדיש. נחשוני שהכרנו, החייכן, מאיר הפנים, הסבלן, המצחיק, כאן נסדק קולו ולבו לא עמד לו. הוא נשנק כשקרא את הקדיש על אחיו אותו לא הכיר ושנהרג במלחמה. בביתן 06 שהה אביו עת שוחרר המחנה, והייתה נפשו לשלל.
ראיתי את יצחק נחשוני במצבים רבים. כאן ראיתיו כילד, בן להורים ניצולי שואה, ואח שכול, שפשוט חי את השואה יום יום. הוא הטיב להגדיר זאת בימים שלאחר המסע יותר טוב מכל אחד אחר: "ואל עפר תשוב נאמר? אנחנו שבנו לשם בעודנו בחיים".
רבי יצחק היה טוב ומיטיב, מפרגן ומעודד אחרים. מיום כניסתי לעולם התקשורת ליווני בעצה ובתושייה, עודדני והתחבר אליי כמו לא היה מבוגר ממני בכמה עשורים. לא פעם ולא פעמיים ביקש ממני טור או מאמר דעה עבור אחת מהאכסניות אותן ערך, במקצועיות ובחינניות.
בשנה האחרונה עם ייסוד 'הקתדרה' שהיה החלום שלו להעניק במה לצעירים שיוכלו להיכנס לעולם הכתיבה והתוכן, ביקשני למסור הרצאה במקום. נעניתי לו בשמחה ובמאור פנים, פעמיים נפגשתי עם חניכיו והוא הציגני בפניהם, במלוא הפירגון והמילה הטובה. הוא התקשר להחמיא על מילה טובה שנכתבה בעבר עליו וידע לתת את המילה הנכונה בכל מצב.
לפני כעשור, באחת המשברים של העולם החרדי מול התקשורת העוינת, ביקשני ר' יצחק לקבץ קבוצה עילית של מיטב הכותבים והוגי הדעות לגבש עצה ללחום ולהיאבק במדיה הלא מידתית. נעניתי לאתגר המבורך, ולקבוצה שהתכנסה לא אחת ודנה בכובד ראש על דרכי פעולה קראנו בגאווה 'הנחשונים'.
ר' יצחק כשמו כן היה - הנחשון של המדיה החרדית הבלתי תלויה. הוא הקים ב-83' יחד עם ישראל קצובר את 'יום השישי' כשהחידוש הגדול היה האומץ לדבר על מה שקורה בתוככי המחנה פנימה. לפני 'יום השישי' איש לא דפק חשבון לציבור, הח"כים החרדים מנוחתם עדן עשו ככל העולה על רוחם – אם בכספים ייחודיים ואם בנושאים אחרים, וכמעט לא נתנו דין וחשבון לאיש.
עד שבא נחשוני. 'יום השישי' הטיל אלומת אור לראשונה לפינות האפלות של הציבור החרדי וביקש הסברים. גם איש ציבור יצטרך בסופו של שבוע לתת דין וחשבון לבוחריו.
ר' יצחק היה יהודי גאה בכל הליכותיו. ייצג נאמנה את היהדות החרדית האותנטית במסעי 'גשר', ובצמתים רבים אחרים. מענטש היה, מענטש הלך.
והלך לפניך צדקך, יהי זכרך ברוך.
הצגת כל התגובות