ביום שני יצאו מנהל, עובדי, שדרני ועורכי "קול חי", למסע מטלטל ומרגש בפולין, בהדרכתו הצמודה של הרב מרדכי נויגרשל, באמצעות חברת "בעקבות", תחת הכותרת "עומק הרגשה ואמונה - במקום שבו הלב והמח היהודי נפגשים".
אחרי שביקרו ביום הראשון למסע, בגטו ורשה, בנקודת ריכוז היהודים בטרם נשלחו למחנות ובטרבלינקה, אתמול, יום שני למסע, היה היום המשמעותי עד כה במסע המטלטל.
אל מחנה ההשמדה מדייאנק, סמוך לעיר לובלין, הגיעו אנשי הקבוצה, ברגשות מעורבים. במקום הזה עונו, נטבחו ונרצחו מאות אלפי יהודים על קידוש השם.
צעד אחד צעד, בין גדרות התיל של המחנה, שהשתמרו עד היום בצורתם המקורית, הוביל הרב נויגרשל את הקבוצה, אל תאי הגזים בכניסה למחנה. בתארו את המציאות האיומה אותה חוו יהודי פולין במקום הזה, הצליח הרב נויגרשל לקשוחים ביותר מבין חברי הקבוצה, להוזיל יותר מדמעה אחת, במיוחד כשהשמיע את קריאת הנצח של העם היהודי, "שמע ישראל", תקיעת שופר ושירת רגש חרישית, שהלכה וסחפה את כולם.
מהצד, ניצבו קבוצות אחרות, חלקם יהודים, חלקם שומרי מצוות, וחלקם תיירים לא יהודים, שהביטו בהתרגשות במחזה המפעים, בו קבוצה של יהודים חרדים מגיעים אל המקום הזה, לזכור את זכרם של הנספים ולהזכיר, למען הדורות הבאים, את הזוועה האנושית שהתרחשה כאן אך לפני כמה עשרות שנים.
כך היה גם בצריפים הבאים בהם ביקרו, והשיא היה בקרמטוריום של המחנה. מול פתחי המשרפות, ניצב עורך "מרכז העניינים", יצחק נחשוני, ואמר קדיש בדמעות שליש, כשכולם מתייפחים חרש יחד איתו. במשך שעה ארוכה, לאחר תקיעת שופר שהדהדה ברחבי המחנה מדייאנק ואמירת תפילה לעילוי נשמת הנרצחים, שרו חברי הקבוצה שירי אמונה ורגש, שסחפו את כולם להרגשה עילאית ומרגשת במיוחד.
לאחר מכן ביקרו אנשי משלחת "קול חי" בהיכלה של ישיבת "חכמי לובלין". כאן, בצורה ספונטנית, החלו ריקודים לכבודה של תורה, באווירה מרוממת של שמחת התורה, לזכרם של בני הישיבה הקדושה שהיתה אבן מרכזית בכותל המזרח של הישיבות במזרח אירופה בשנים שטרם השואה.
לאחר תפילה מיוחדת והתוועדות מרוממת בליז'ענסק, ממשיכים היום אנשי "קול חי" במסע הרגש והאמונה בפולין, ויבקרו בלאנצוט וקראקוב.