יום היסטורי או יום היסטרי? // טור דעה

(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

1. שמעון ריקלין שליח ערוץ 20 הגדיר את מפגש ביבי-טראמפ אמש, כ׳יום היסטורי׳ למדינת ישראל, לא פחות. תחת אותה קורת גג בהמתנה לשני האישים שייצאו סוף סוף ל׳מסיבה׳ המשותפת, הגדיר פרשן מדיני אחר את המפגש ככישלון חרוץ לראש הממשלה וזאת על פי צבע הווילונות הקודר בכינוס, מיסטיקן שמאלני, כן, יש דבר כזה, טייטל חדש.

בקיצור, עוד בטרם פתחו שני הנסיכים את פיהם ושני המחנות הפוליטיים כבר סימנו מטרה, וירו החץ, כמקובל. אז מה הפלא שאחרי כיבוי האורות שם, חידודו שני המחנות את המסרים לכדי רומח.

בכלל ריקלין ודומיו היו נשמעים אמש כמו פעמי משיח, אודי סגל והחברים כפרסאותיו של חמורו הלבן, שחוחים מצקצקים.

2. טראמפ לא אכזב, כמו בימיו הטובים כאיש עסקים ממולח הוא לא נפל בטיוטות ומסמכים עבשים במספרים וגרפים משמימים שהשאיר המנכ״ל המתוסכל היוצא, המייחל לבא בתור, שירסק את החברה ממנה הודח, אלי סלע.

מבחינתי, אמר בחצי אכפתיות זועקת ופיהוק רחב לשליחו האהוב והנמרץ בנימין נתניהו למזרח התיכון, מדינה אחת, שני מדינות, שלוש מדינות וגמל.

חברי היהודים! עיזבו דיבורים, כמו אמר הטראמפ, דברו או לא תדברו ביניכם, כשתהיו רציניים, תחזרו אלי.

תפסיקו לבלבל ב'מח, אני כבעל ניסיון רב, מבין שאין דבר באופק, מריח שאין קצה של דיל אמיתי, ושומע רק קשקשת.

3. ושוב בנימין נתניהו ראש הממשלה הנואם הדגול שטראמפ בצילו היה נשמע כדובר תנועות המקקים המתוסכלים, סימן וי אחד גדול.

שנים הוא גורר באומנות רבה יש לומר, את הסיפור לשום סיפור, והכל ברצינות תהומית טיעונים מופלגים, היסטוריים, אפוקליפטיים, אפילו את אובמה שרד הביבי. הוא חזר ובגדול ועמו גם סומק הלחיים, לנושא ממנו הוא כל כך חי ושורד פוליטית-ציבורית אף יותר מכהונת דוד בן גוריון הגדול. והדבר ממנו הוא באמת ובתמים חושש, פרס מהמגילה שכבר נשלפת מהארון, על גלגולה הנוכחי והכמו מאיים, אירן הקיצונית.

4. איוונקה-יעל קושנר אמנם לא הוזכרה בנאום בשום הקשר, אך מהותה ורוחה כמו מרחפת באויר, חזק חזק (אישיות לא רגשית בעליל כטראמפ, שמזכיר את נכדיו היהודיים בגאווה, זה כבר היסטוריה) לא פחות משמה של הגיבורה ה׳היא׳ אי שם בפרס העתיקה, ובסיפור ׳ההוא׳.

וליהודים היית אורה ושמחה וששון וייקר?!
ימים יגידו!